ואם אמת היה הדבר הזה וגו'. באו ונחזיק טובה לתושבע"פ שפירשה עונש זה דוקא לנערה המאורסה שזנתה בבית אביה שאם לא כן היה נראה כאכזריות חמה, ולא זו בלבד עשתה לנו תושבע"פ אבל גם בדברים אחרים אשר פשט המצוה יורה על היציאה מגבול החמלה והצדק, החזירה הענין למתכונתו, ותמהני על החוקרים שכאשר לחצם ההכרח פנו אל הקבלה למצוא מזור למכתם, וכשהיתה הרוחה והשיגו מבוקשם התנכרו אליה, הרי אהובינו החכם שלמה מונק כשהגיע למקרא זו נסוג אחור, ולא מלאו לבו לומר שכל כך תתאכזר התורה על הנערה שלא נמצאו לה בתולים עד שתענישה הגדול שבענשים ועל זה פנה לעזרה אל הקבלה וביאר שדוקא בנערה המאורסה דבר הכתוב, כיוצא בזה בעריות שלא נזכרה ערות הבת ובכל זאת מנה גם אותה החכם הנז', וירשני לפטפט כנגדו ולומר לו, זו מנין לך? ואם תאמר הדעת נותנת שגם זו אסרה משה מק"ו, בוא ואראך גוים גדולים ועצומים שהיה להם התבל לקו, והתועבה למשקולת, וברשות תורתם עשו נבלה לישא בתם אחותם וכו' ומי יודיענו שתורת משה בסודם לא תבוא, אם לא הקבלה?
קריאה במקור
אם למקרא · דברים · פרק 22 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואם אמת וגו' לא נמצאו וגו'. חז"ל העתיקו שזנתה לאחר אירוסין, ויש מי שטען נגדם שאין מזה רמז בכתוב, ויפה אמרו שלא נתפרש כאן רק לו חכמו השכילו שזה דבר הנלמד בהכרח מג' מקומות, הא' שמצינו בפרשת משפטים וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה, ושם לא חייבה התורה מיתה כלל לא לאיש ולא לאשה ואם כל שזנתה אפילו קודם אירוסין חייבת מיתה, כיצד לא ענש הכתוב בפ' משפטים? — והב' הוא מה שכתב בסמוך כי ימצא איש בתולה אשר לא אורשה ותפשה וגו' ונתן האיש וגו' ואם נערה שזנתה חייבת מיתה היא ובועלה, איך לא ענש כאן מיתה לבועל, והג' כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש וגו' והוצאתם את שניהם וגו' ואם נערה שלא אורשה גם היא חייבת מיתה לא היה הכתוב צריך לומר מאורשה ונלמוד מק"ו מנערה אשר לא אורשה — ואם תאמר א"כ ששניהם בנערה המאורשה למה לו לכתוב לכפול הדבר בב' מקומות? — התשובה בא ללמדנו על המוציא שם רע מה דינו אם נמצאו בתולים לנערה ואגב הודיענו עונש הנערה אם לא נמצאו — ועוד הגע בעצמך שנתברר הדבר שאחר אירוסין זנתה ולא ידענו עם מי זנתה שמא תאמר גם היא לא תענש בא הכתוב ולמד והוציאו וגו' וסקלוה — וגם מגופו של ענין על הנערה המאורשה הכתוב מדבר, הרי הוא אומר כי יקח וגו' ויבא אליה חלק הכתוב בין קיחה לביאה לומר לך שזנתה בנתים — וכן הוא אומר לזנות בית אביה ואם בלא אורשה, מה ענין לומר בית אביה? — אלא שרצה להודיענו שאע"פי שהיתה כבר מאורשה זנתה על סמך היותה בית אביה, ולא עדיין בבית בעלה וזו נבלה בישראל.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1862-1863
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001100338/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4c99fd1272e5e62b4567d24be94b70f75a2c8d118a0c4c418e10fcbfea9febb5