אם למקרא · במדבר · פרק 15 · פסוק 23

את כל אשר צוה ה' וגו'. הגם שהערות רבות באו בתורה ללמד על קיומה והתמדתה לעולם, גם זו כאחת מהם, ואולי ג"כ הנכבדת שבכלן אם מפני שכל הפסוק כלו נראה כמיותר, והיה די שיאמר וכי תשגו וגו' עד אל משה והיה אם מעיני העדה, וממה שהוסיף פסוק ארוך ומיותר נראה מכוון אל עצמו, ובא ללמד על נצחיות התורה — ואם מפני אומרו מן היום אשר צוה וגו' לדורותיכם, מליצה יקרה למעלה מחברותיה שנאמר בהם לדורותיכם ותו לא, וכאן תפס התחלת התורה מן היום אשר צוה ה' והוסיף ב' מלות יקרות והלאה לדורותיכם, כלומר צא וחשוב מן היום ההוא עד אין תכלית כי לעולם לא תבטל, ואם מפני שבא זה הרמז הנכבד אצל בטול איזו מצוה פרטית שתהיה וכי תשגו וגו' וממקומו הוא מוכרע שבא לתקוע יתד על נצחיות התורה, וכלומר השמרו לכם שלא לעבור ואם תשגו וגו' תביאו קרבן, שאני אומר לכם כל אשר צוה ה' אליכם וגו' מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם, ואין אפילו רגע בזמן פנוי מחיוב שמירתכם ובכל זאת אין להכחיש מ"ש למעלה, שעל ע"ז ידבר הכתוב כי זה תוכן הכוונה בלי ספק רק ממה שהוציא האזהרה בלשון סתם על כל המצות אנו למדים כי לדורות נתנה בלי הפסק. — וסוף דבר שהרי כל שאר הרמזים באו על איזו מצוה פרטית כל א' בפני עצמה, וכאן בא בלשון כולל כל המצות כלן ובכן לו נאוה תהלה ולו יתר שאת ועז על כל אחרים.