אם למקרא · בראשית · פרק 4 · פסוק 7

הלא אם תיטיב. הפסוק הזה בכל אופן שנבינהו יקר הוא מפנינים הן מצד רוממות הענינים הנרמזים בו, והן מצד קדמותן, וכפי פירש"י ואנקלוס (והוא פשט קרוב) יהיה אם כן משל המלחמה עם יצר הרע (שקצת אחרונים בחפזם חשבוהו קרוב לנו מיום אתמול) בוקע ועולה גם קודם מרע"ה: ועל הכל אמרו ואליך תשוקתו שהכוונה כי היצר או החטאת משתוקק לאדם הוא רעיון כמעט נכנס בגדר הקבלה, ובמציאות רוחות הנזונות מחטאת האדם, והפלא איך לא שמו זאת אל לבם חוקרי זמנינו, וחוץ מזה יהיה הפסוק שלפנינו אות אמת ושריר וקיים כי כל מה שנוגע לאמונת הלב לא בא כ"א ברמז בתורה שבכתב ורובי הדברים נשארו בע"פ כי לא יסבול שכלינו שבתחלת התורה יבוא רעיון ומשל נכבד כזה ואח"כ שוב לא יחזור עליו נותן התורה להרחיבו ולפרשו (מלבד שחטא קין עצמו לא נזכר כלל ואנו לומדים אותו מתוך המליצות הללו ומכללא אתמר) וכ"נ לפירש"י ואנקלוס והנגררים אחריהם-ואצלי יתכן ג"כ לפרש באופן שלפתח חטאת רובץ יהיה ענינו העונש ולא החטא בלבד כי כן יורה המשך הכתוב כי לפתח וגו' הוא ההפך ממ"ש שאת וא"כ בא לרמוז על איזה עונש, ואולי נוכל לפרש ע"פ האמור למעלה וישכן מקדם לג"ע וגו' ואת להט החרב המתהפכת — ואם באנו לצייר מקום מעמד הכרובים ולהט החרב לא ימלט שנצייר היותן בפתח ג"ע ובמקום כניסתו, ורמז לו שאם לא ייטיב סופו ללקות במקום ההוא וכן היה באמת כמו שכתוב וישב בארץ נוד קדמת עדן והוא מקום משכן הכרובים ולהט החרב כמ"ש וישכן מקדם לגן עדן וגו' וחטאת ענינו העונש כמו שמצינו במ"א — ומה שיש להעיר הוא שמה שנאמר לקין על החטאת הוא מה שנאמר לחוה על אדם לא חסר דבר כי לקין אמר ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו, ולחוה נאמר ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך, ואולי כי חוה היתה ביחס אד"הר כיצ"הר אצל כל אדם, וכבר אמרו קצת חכמינו שאדם וחוה רמז לחומר וצורה ואם תעמיק בדבר תראה כי לא רחוק הוא, ובאו המליצות שוות להעיר על זה וראיתי בב"ר ובתנא דבי אליהו דברים מסכימים למה שאמרנו ישקוד עליהם הקורא באפס מקום להאריך, דאיתא בילקוט שמות ח"א ואת להט החרב זו גיהנם, ועוד בב"ר ואת להט החרב ע"ש ולהט אותם היום הבא. ואם ידעת לאיזו מדה (מלכות) רומז אצל המקובלים להט החרב המתהפכת תשכיל יותר כי היא היא המיסרת. גם תראה כי דברי התורה, ודברי המדרש, ודברי הקבלה בחותם אחד נטבעו.