אם למקרא · דברים · פרק 27 · פסוק 15

ארור האיש וגו'. תמהני על חכמתו של ראב"ע שכתב שעל דרך הפשט הברכות והקללות הם ברוך אתה בעיר ארור אתה בעיר ושבחו החכם שד"ל, ולא ידעתי כיצד יפורשו הכתובים הללו — ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל וגו' וענו הלוים ואמרו אל כל ישראל קול רם, ארור האיש אשר יעשה וגו' ואלו אמרו שהברכות הן הן ברוך אתה בעיר וגו' החרשתי, שהרי לא מצינו זולת אלה הברכות בפירוש אלא שכשם שאי אפשר לומר שהקללות הם ארור אתה רק ארור האיש וגו' שכן הכתוב מוכיח בפירוש גם הברכות לא יתכן שיהיו אלא מעין הקללות והפכן וצדקו דברי חז"ל בטוב טעם, ומוכרח אתה לומר שהברכות מעין הקללות שהרי הקללות הם י"ב כנגד י"ב שבטים וגם הברכות י"ב כנגד י"ב, ופסוקי יהושע שזכר ראב"ע וסמך עליהן כותל רעוע הוא ולחנם השתדל המשתדל ללמוד סתום מן הסתום ממנו כי דברי יהושע סתומים הם, והקרוב יותר לפרשם ע"פי דעת חז"ל שהרי כתוב שם וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים וכו' חציו (כלומר ששה שבטים) אל מול הר גריזים והחציו וגו' כאשר צוה משה עבד ה' לברך את העם ישראל בראשונה — ואחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה ככל הכתוב בספר התורה, והנכון שבפירושים באומרו בפ' ראשון לברך את העם רמז לברכת הלויים ושתק מהקללה כמו שהתורה שתקה מהברכה כי זה בכח זה, הברכה בכח הקללה וכן להפך, והעד אומרו אחר כך ואחרי כן קרא וגו' ואם כדברי ראב"ע והשד"ל אחרי מה? הלא היא היא הברכה והקללה ועוד את כל דברי התורה מאן דכר שמיה? ועוד מי הכניס יהושע במקום הלויים לברך ולקלל? ועוד מה הלשון אומרת קריאה? ברכה וקללה היל"ל? והנכון שהלויים עשו חובתן לברך ולקלל ארור האיש ברוך האיש ואח"כ סיים יהושע קריאת התורה כדרך שעשו בימי עזרא בביאתן השנית לארץ — ובדברי החכם שד"ל ראיתי שהקשה שאיך יצדק לומר ברוך האיש אשר לא ישכב וגו' ואלו השגיח היה רואה שהסבה עצמה שהביאה להזהיר בארור על דבר שהטבע והשכל יזהיר עליהן, היא הסבה שתביא לברך אל הנזהר מהן — וכשם שיקולל העובר על מצות התורה אע"פי שאינם ממין השכליות, כן יבורך הנזהר מהעבירות אע"פי שהשכל יזהיר עליהם, ומכל מקום יתכן לומר שלהיות הקללה יותר ראויה אל העובר עליהן, ממה שתהיה הברכה ראויה לנזהר מהן, לכך נכתבו הקללות ולא הברכות.