אם למקרא · דברים · פרק 27 · פסוק 12

אלה יעמדו לברך את העם. ראיתי בספר בוצר עוללות שכתב "כי בלתי ספק רק זקני כל שבט עמדו שם כי ההר קטן מהכיל שש שבטי ישראל" והנה אף כי קשה הדבר כמו שהוא אומר, הנה מצינו ביהושע וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים וגו' חציו אל מול הר גריזים וחציו אל מול הר עיבל, הרי שכל ישראל היו שם, ויתכן לומר שההר היה מכיל מה שמכיל והשאר נמשכים למטה לרגלי ההר מפה ומפה עד תומם, ואולי לזה כוון באומרו אל מול הר גריזים אל מול הר עיבל ולא אמר על הר גריזים על הר עיבל כמ"ש בתורה, אמנם גם בתורה עצמה נוכל לפרש על הר גריזים סמוך אל הר גריזים וכו', ולכל הפנים אם נצטרך לומר כדעת בוצר עוללות שרק הזקנים היו שם משם הוראה מוצאת כי זקני ישראל יקראו בשם כל ישראל והוא אשר דברנו על שם עדה כי פעמים שהוראתם רק הזקנים והסנהדרין כדעת רבותינו ועיין מ"ש פ' ויקרא.

אלה יעמדו לברך וגו' על הר גריזים. נפל מחלוקת בין חכמינו ז"ל ובין חוקרי קדמוניות לדעת איפה מקומם של ב' הרים הללו — כי לדעת יירונימוס וסקאליג'ירו הם אצל יריחו — ולדעת באסנאז ואחרים אתו, הם קרוב לשכם — וכן מחלוקת ישנה היא זאת בין חכמי ישראל ופליגי בפ' אלו נאמרין תניא הלא המה בעבר הירדן מעבר הירדן ואילך (פירוש ברחוק מן הירדן) אחרי דרך מבוא השמש מקום ביאת השמש (שהשמש זורחת שם במזרח וכגון זה הפי' עלה על דעת הגמרא לפרש על ובא השמש וטהר כדאי' בברכות) בארץ הכנעני היושב בערבה אלו הר גריזים והר עיבל שיושבים בהם כותיים, מול הגלגל אצל אלוני מורה זה שכם — ר' אליעזר אומר הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן דאי מעבר לירדן ואילך הא כתיב בעברכם את הירדן תקימו? — אחרי דרך מבוא השמש מקום שקיעת החמה והיינו במערב — בארץ הכנעני והלא בארץ החוי הוא יושב — בערבה, והלא בין הרים וגבעות הם יושבים וכו' כלומר דע"כ לאו בהר גריזים שבו כותיים דבר הכתוב — ובירוש' דסוטה מפרש דשתי גבשושיות עשו סמוך לירדן ולאחד קראו הר גריזים ולאחד קראו הר עיבל עיין דעת זקנים פ' כי תשא ע"כ, והשומרונים נתאמצו להחזיק בדעת ראשון לפאר ולרומם הר גריזים שבו מקום עבודתם עד היום הזה ולעשותו הר קדוש ומסוגל לברכה וכן קרא אותו ההוא שמראי בב"ר פ' פ"א טורא בריבא, ונשאר זכר מהשתדלות הכותים לעשות הר גריזים שלהם הר אחד עם הר גריזים של משה בדברי חז"ל (סוטה פ"ז) אר"א ברבי יוסי בדבר זה זייפתי ספרי כותים אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרים אלוני מורה שכם ואף אנו מודים שאלוני מורה שכם אנו למדנוה בגזרה שוה אתם במה למדתוה ועיין רש"י ז"ל שפירש ספרי כותיים שיש להם תורה שבכתב ואינם מאמינים בתורה שבעל פה — נראה מפירושו ז"ל שהבין זייפתם תורתכם שהתורה שלהם מזוייפת לחסרון תורה שבע"פ, ואין ספק כי פירוש זה דוחק דברי הגמרא ומוציאן חוץ מפשטן, ואם היה רואה רש"י ז"ל ספרי תורה של השומרונים לא היה מכניס עצמו במקום צר גדר מזה וגדר מזה, והיה רואה בו בפ' כי תבוא שמוסיפים בו השומרונים שתי תיבות אלה היא שכם אחר אצל אלוני מורה וקורים אלוני מורה היא שכם, וזוהי כוונת רבי אלעזר ברבי יוסי בדבר זה ר"ל במלות אלו שהוסיפו זייפתי ספרי כותיים עשיתי ספרי תורה שלהם מזוייפים, אמרתי להם זייפתם תורתכם שהוספתם שתי תיבות בס"ת שלכם ולא העליתם בידכם כלום כי ס"ת שלנו עומד לנגדכם וגם לקיים היות אלוני מורה שכם לא יגהה מכם מזור כי אנו למדנוה בג"ש אתם במה למדתוה, וכל הרואה ירגיש כי אין מליצות הגמרא מתיישבים על פשוטן אם לא בפירוש זה.

הר גריזים. יש מי שמצא בשם גריזים סימן לברכתו והיותו דשן ושמן והוא כמו גזר וממנו גרזן כי הוא מוציא פירות ועשבות הרים וז"ל:. Le Garizim »Ceux qui ont cherche l' origine de ce mot y trouverent une preuve nouvelle de sa fertilite car ils croient que ce nom signifie la montagne de ceux qui coupent le bled ou les arbres a cause de l' abondance des fruits et des moissons qu'on recueillent dans ce lieu ואפשר שכנגד זה הר עיבל כמו חיבל בתמורת ע' בח', ואולי נקרא כך כי אנשי המקום (השומרונים) ידועים להחליף ע' בח', וכבר מצינו בתלמוד בגלילא צוחין לחויא עויא, ורבותינו קראו אותו עכנא וחכנא, ויעתר לו וישמע תחנתו א"ר לוי בערביא צווחין לחתירא עתירא ואמרו איכה יעיב א"ר חמא בר חנינא איך חייב ה' ברוגזיה אית אתרא דצוחין לחיבא עיבא, וכך נהגו רבותינו לומר על הסיח הדעת שהוא במקום הסיע הדעת במשנה והסיע עצמו מלאכול (כן דעת רמב"ן ונ"ל יותר, להפך שאמרו פעמים הסיע במקום הסח הדעת כי הסח עקרו מל' ארמי נסח שהוא העתק וכלומר העתיק והפריש דעתו מהדבר) וכן אמרו המפרשים בעושו ובואו כל הגוים שהוא כמו חושו, ובמכלתא, ר' יאשיה אומר אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי (ועיין רמב"ן ע"הת פ' דברים) ונקרא גם כן בשם עיבל להורות על חורב שממה כמו שנקרא הר חורב, לשון חרבן, והר סיני מלשון סנה.