אם למקרא · שמות · פרק 2 · פסוק 2

ותרא אותו כי טוב הוא. ראיתי עניין נפלא לא אמנע מהקורא להעיר עליו שראיתי בס' הציוני ובילקוט ראובני דף ע"ו, ותרא אותו כי טוב הוא, סוד כמוס ונפלא, כי מרע"ה היה נברא בצלם דמות אשה א"כ מן הנכון שתמלא הבית אורה שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ע"כ, והפלא, שנשמע כזאת במחנה החוקרים שלא ידעו מהקבלה מאומה, וגם במחנה הסופרים הקדמונים, ואין לנו לפרש ההשתוות הזה כ"א כשנאמר שמראשוני חכמינו נתפרסם זה הדבר גם אצל אחרים והבינוהו על פי פשוטו מבלי שירגישו היותו מיוסד ע"פי רמזי הקבלה, והמזכירים הם Memoires de l' Academie des inscript. et הוא belles lett. Tom. XXIX. p. 204.- Alex. Polystore האחר שכתב -. Haebream fuisse mulierem Mose nemine sesiptum sit lex Habreorum» Tes. d' antich. vol. ll. p. 168» וזה מן ההוכחות הרבות והעצומות שידיעות הקבלה פוסעות ועולות על ראשי עם קדש מקדם קדמתה, ורמז מצאנו ג"כ במדרש, שכתוב שם ילקוט א' ע"ח ומכלם אשה יראת ה' היא תתהלל, זה משה — ואולי גם אל זה מקביל אומרם, ואם ככה את עשה לי, מלמד שתשש כחו של משה כנקבה, ובכן סרו מהר התמיהות כיצד ייחס סימן הנקבות באת אל משה, והלא כלפי המקום הוא חוזר? אבל האמת שלא על משה החומרי ידבר אלא בבחינתו העליונה שהיה תלוי בה, ואליה היה מדבר, והוא המשה הנקביי שעליו נדברו המקובלים, וקדמוני הגוים, והמדרש והתלמוד, אלא שקדמוני הגוים נתנבאו ולא ידעו כי לקטו מן האויר קול הברה רחוקה וכפלו הדברים גם בלא דעת ובלא דקדוק כוונה כדרך הולכי רכיל מגלי סוד כמו שהעירונו על זה בקודם.

כי טוב הוא. פירש במשתדל משם אביו, טוב הוא כמשמעו שלא היה בוכה וצועק ע"כ, וזה לא יתכן, כי לא יהיה ילד בעולם שלא יבכה ויצעוק עד שישמע קולו, וא"כ איך תוכל להצפינו? ועוד מצינו והנה נער בוכה — והנכון שהאם החומלת הסתכלה בו ונכמרו רחמיה בזכרה מצות המלך לאמר הטילוהו אל הים, ואמרה בלבה חבל על האי שופרא, כי כל אם תאמר על בנה שהוא יפה, וביותר בשעת הסכנה, ומצינו כיוצא בו רבים במקרא, בבני האלהים הוא אומר ויראו וגו' את בנות האדם כי טובות הנה, והרבה פירושים נאמרו בו ואין מתיישבים על הלב, ואני אומר שכשחמדו להם בנות האדם ונסתכלו בהן נראו לעיניהם יפות וטובות כי התאוה תיפה הדבר הנתאב בעיני רואיו — וכן הוא אומר עתה ידעתי כי אשה יפת מראה את, וכי עדיין לא ראה אותה, אלא שהסכנה גורמת, עד עכשיו לא היה לאברהם להתקנאת משום אדם, עכשיו שהם באים למצרים והוא ירא לאשתו, נסתכל בה ונראת לעיניו יותר יפה מהנהוג, כי הסכנה תוסיף אהבה וחבה לדבר המסוכן, וכן עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, וכי עד עכשיו לא היה יודע, והלא לפניו נגלו כל תעלומות, אלא כלומר עתה אתה נראה לעיני יותר ירא אלהים מאשר חשבתיך להיותך מוציא מכח אל הפעל השלמות שהיה בך — ובזה דברה תורה כלשון ב"א — ורבותינו אמרו שמשה נקרא טוב, ומצינו בני אדם ששמם כך, בבעז הוא אומר אם יגאלך טוב יגאל — ולדעת קצת, טוב, שם אדם הוא, ומפורש בס' שמואל (ב' י') ואיש טוב שנים עשר אלף איש, וזה סיוע לדברי רבותינו, גם קרוב שייחסו למשה שם נכבד שהיה בזמנם, כי מאלהי העמים קצת היו נקראים — Optimo וקצתם Dea-Bona — Bono ולהסיר מלב הטועים, אמרו שמשה נקרא טוב כי הוא הטוב, ותורתו היא הטובה שבכלם, ומה יפו בזה פעמי המדרש האומר יבוא טוב זה משה ויקבל טוב מטוב וכו'.

[השמטה: ותרא אותו כי טוב הוא. עיין מה שכתבתי במקומו על הקול הנשמע במחנה העברים גם ערלים שמשה נקרא אשה, ומה שיש בכנוי זה מחכמת הסתרים, והסתכל בפירוש שחשבתי לחדש על מאמרם ואם ככה את עושה ומה שיקשה עליו — ופי אמלה תהלה למלמד לאדם דעת שהנחני בדרך אמת לקלוע אל מטרת דעות המקובלים גם שלא במתכוון, וזאת תהיה נחמתי שגם בשאר השערותי לא טעיתי ולא הטעתי, והא לך דברים ברורים בס' הזהר ח"ג דקל"ו וז"ל, אמר ואם ככה את עושה לי דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה וכו' וציין שם הרמ"ז ז"ל וזה שרז"ל תשש כחו של משה כנקבה וקשו בה קמאי דאת היא כלפי מעלה ונר' דה"פ "כחו של משה מדרגתו שבה אחוז וממנה כל יחשב (?) שתשש כחו מלהשפיע בו" וזכור מה שאמרו במ"א על מה שנקרא משה איש האלהים כלומר בעלא דמטרוניתא והיא המלכות — ובוא אחי הקורא ואראך איך קצה החקירה החפשית האחרונה שבאחרונות, מתחברת ונקשרת אל קצה החכמה האלהית הקדומה שבקדומות — אמרנו שמשה נתיחס לבעלא דמטרוניתא כי הוא רמוז אל יסוד דאבא, האף אין זאת מה שסופר לנו ומה שאנחנו רואים בחוש מלכי מצרים מלובשים ומתארים בתארי האלהים Osiris ונשותיהם מלובשות ומתוארות בתארי האלילים הנקבות lsis ou Ahor? לא זו אף זו, הנה Ahor שהיא אחוזה במלכות דקדושה פעמים שהיא מצויירת בגוון שחור, Orcurti Catal illust. del Museo di Torino vol. ll. p. 125. לא סוף דבר, נשי המלכים פעמים שיציירו אתהן בגוון שחור לא בעבור (אלה דברי החוקר הנזכר) היותם מזרע כושים, רק מצד היותם מצויירים בצלם דמות אתור Athor, וכל השומע יפלא איך גם במשה נאמר שלקח אשה כושית, ויוסיף עוד להפלא כשיזכור פירוש רבותינו שלא היתה כושית ממש אלא שכנוי הוא שמכנה לצפורה בתו של יתרו, ומה יוסיף להפלא הפלא ופלא כשישים אל לבו שאצל המקובלים (שרשומם נכר במשלי מצרים הקדמונים) צפורה הוא כנוי ושם למלכות והיא התאומה היתרה של הבל הנקראת על שם לאה (גם היא אשתו של יעקב למטה ולמעלה, ויעקב הלא הוגד לך מראש כי הוא אוסיריס בכחות הטומאה של מצרים) ג"כ כי שם היא, אלא שזו מפנים וזו מבחוץ בסוד קשר של תפלין.... והיא תפלה למשה שהיא מלכות העליונה של כינה שהיא התאומה יתרה הנוקבא דמשה — (ס' הגלגולים פ' ל"ג) ומי לא יחרוד לקראת האמת וישתחוה ויכרע כשישמע עוד "כי כמו שיש בחי' צפורה במוחין דגדלות כן אותה הבחינה עצמה יש במוחין דקטנות וזהו סוד האשה הכושית כנזכר, וכבר ידעת כי המוחין דקטנות הם כלם דינים גמורים מבחי' אלהים ובפרט הנקבות של זמן הקטנות וכבר נתבאר ענין הדינים שהם מתחלקים לשנים דינים דדכורא ודינים דנוקבא ואמנם זאת האשה הבושית היא המלכות מבחי' אבא — (ס' הגלגולים פרק ל"ג) ועיין זהר חדש שיר השירים פ' שחורה אני ונאוה בנית ירושלים ותראה נפלאות. — ודע שגם איזיס lsis פעמים שיציירוה על אבן שחור, ראשה ראש לביאה וגופה גוף אשה, ואמרו עליה שהיא דומה לאליל הודו כלי CALI שפקודתה הכליון וההפסד, וראה פלא שהמלכות כשהיא בנדת טומאתה מרוחקת מבעלה, בבחינת מדת הדין הקשה היא נקראת כלה ברפה כי אינה מלאה משפע בעלה הרמוז בדגש מלשון כליון וכשהיא מזדווגת עמו נקראת כלה בדגש, וכאלה רבות נוראות ועצומות הלא הם כמוסות עמדי לעת מצוא.]