אם למקרא · שמות · פרק 2 · פסוק 1

[השמטה: וילך איש מבית לוי. כבר היה לשעבר מי שרצה לפרש כל ספורי המיטולוגיאה (ר"ל קורות אלילי הגוים הקדמונים) על פי מה שסופר בתורה ובנביאים על האבות על הנביאים על השופטים או על המלכים, וכשראו ביניהם קצת דמיונות תמוהים החליטו שאותם האלילים אינם רק אנשי אומתינו שיצא שמעם אצל הגוים ההם ועשאום אלוהות — והדרך הזה חדל להיות ארח כבושה, כי לעת כזאת לא יעבור בו איש ולא ישב אדם שם — וזה רק בתולדה רצוני לומר במה שמהרו ויחלטוה ממנו כי הגוים עשו להם אלוהות כתבנית אשר ראו באומת ישראל רק בדבר הדמיון הרב הקושר בין שניהם, לא יוכל איש להכחישו כי הוא עומד למראה עינינו בהיר הוא בשמי החקירה כשמש בחצי השמים, בין שיהיה כדעת הקדמונים או קרוב לו שהגוים הרכיבו בספוריהם קצת ממאורעות נביאי ה' או גדולי ישראל (וזה יותר נכון בעיני עם שהוא ענין דק ועמוק) כי בין התורה בין האומות דרך אחד להם (למדוהו שניהם ממורי המין האנושי והם אבות העולם הראשונים) והוא לרמוז במאורעות בני אדם ובקורות הזמן דעות ואמונות שלהיותם כפי הרוב אחדים או לפחות דומים ז"לז תכלית הדמיון לא ימנעו שילבישום במשלים וחידות שכלם מתאימות — ולכל הדברות ולכל האמירות הדמיון בין קצת ספורי התורה לספורי המיטולו גיאה לא יכחישהו אדם מעולם, ובתוך הדמיונות אלה ישגיב בכחו ובמעלתו ומי כמוהו מורה lnstruetif הדמיון שעיניני רואות בין ספור אוסיריס ואיסיס מצד (יסוד חזק וכללי לכל אמונת מצרים) ובין קורות משה רבינו ע"ה בקטנותו ומרים אחותו מצד אחד. והנה לא אכחד שבמשך הספר וההערות רמזתי פעמים רבות כי אוסיריס דומה בחלק מה ליעקב (הארציי והשמימיי היא הת"ת) ורובי עניניו מפורשים על פי הנודע ממאורעות של יעקב למטה וממדותיו תאריו ובחינותיו של יעקב למעלה — ואמת הוא, רק המשכיל יבין כי מסבה זו עצמה רוצה לומר מסבת היות אוסיריס מקביל לא בלבד לאנשים חומריים מוגבלים אבל גם לדוגמותיהם למעלה, קריב ואפשר להשמע שלא לאדם אחד בלבד ידמה המסופר עליו רק גם לאנשים אחרים מצד היותם אחדים או קרובים ברמיזותיהן למעלה, ובאמת כי משה ויעקב אחדים ודומים גם הם ומזה יוולד שאוסיריס ידמה למשה וליעקב ולרמיזותיהן ולדוגמותיהן וכבר מלתינו אמורה שלא יקנה הדמיון הזה שלמות רק אם נספח אל האיש הארציי הפרטים המתיחסים ג"כ אל דוגמתו למעלה ועל ידי שניהם נוכל למצוא פשר דבר אל כל המסופר על שני אלילי מצרים הנזכרים ואינני בא לבצע מלאכה זו מראש ועד סוף כי רבה היא — רק לפתוח פתח ישוטטו בו רבים ותרבה הדעת.

א' אוסיריס ואיסיס הם שני אחים תאומים גם איש ואשתו, מבטן אמם נזדווגו זה עם זה והולידו בן — איסיס המציאה החטה והשעורה אוסיריס המציא כלי המחרישה, ולמד את בני מצרים עבודת האדמה והנימוסים, הוא מיסד הנשואין, עבודת האלהים, והחיים המדינים, ומצד אחר תפארת ומלכות הרמוזים פעם ביעקב ורחל פעם במשה ומרים הם אחים תאומים גם איש ואשתו בסוד ב' הכרובים והם גם הם היו בבטן אמם (בונה) והולידו בן (מ"ט) — מלכות היא החטה בסוד (אילן שאכל ממנו אד"הר חטה היה) והשעורה, והיא הלחם והמצה -והת"ת הוא הנקרא תורה שבכתב והוא המשפט והנימוס — וכן הבאר בא בזכותה של מרים, ומרים גם באר שני שמות המלכות, ובזכות משה ירד המן והוא מחוקקינו המלמד העבודה והנשואין החוקים המשפטים והתורות לעם ישראל.

ב' ספרו על אוסיריס שאחר כן הרחיק נדוד והניח את איסיס אשתו מושלת תחתיו, ובו בפרק נסה טיפון הרשע אולי יוכל לשבת על כסא מצרים תחת אוסיריס עד שחזר אוסיריס ממרחקים — אולם עוד יד טיפון נטויה לטמון פחים ללכדו — שנים ושבעים אנשים תמכו בידו ובעזרת מלכת כוש עשו והצליחו, כי עשו משתה גדול ובתוך הקרואים בא גם אוסיריס, ויהי אחרי אכלם ואחרי שתה הביא טיפון ארון אחד יפה אף נעים ויצו לתתו למי מהקרואים אשר יבוא למדת גופו לא יוסיף ולא יגרע, כל אחד נסה היוכל לעשותו ולא יכול — עד שבא אוסיריס ומלאו מפה לפה כי בתחבולות עשה טיפון לתקן הארון כמדתו — אז נפלו טיפון ושבעים ושנים איש על אוסיריס ויסגרו הארון בעדו ויחתמו אותו בעופרת ויטילו אותו בתוך נילוס — וכשבאנו לפתור החלום אומר אני כי עירובי פרשיות שנו כאן והרכיבו וערבו ספור בתוך ספור כגלדי בצלים — נעיר תחלה על רמיזותיהם למעלה בחכמה האלהית — ידעתי כי רבים וגדולים בחרו בפתרון אחר והוא מהלך השמש ושנוי העתים זרע וקציר וקור וחום — ואיני מכחיש זה רק אני אומר כי יש עוד רמזים אחרים למעלה מזה, וכבר החלו להודות בזה מבחר אנשי השם אשר בזמנינו — ואומר כי התרחקות אוסיריס וממשלת איסיס תחתיו יפה מפורש על פי הגבלת התפארת למה שלמעלה מן הטבע כי הוא פועל הניסים נגלים והוא הסבה התכליתיית והצוריית IDEALE כמו שהמלכות היא הסבה החומריית Reale ועל פי הנהגת הטבע והעולם על ידי המלכות כי זוהי בעצם המשרה שנתנו על שכם המלכות חכמי הקבלה כנודע לכל מתחיל — וירמוז ג"כ אל הפירוד ואל הפסק הזווג אשר לפעמים יקרה בין חתן לכלה, ומה נכבד אם כן מה שהוסיפו כי בהיות איסיס מרוחקת מבעלה חשב מחשבות יועץ בליעל הוא טיפון למלוך תחתיו כי כאשר המלכות היא מרוחקת מבעלה אז כחות הדין והטומאה ובראשם סמאל שהוא כידוע כקוף בפני הת"ת והוא הת"ת של הטומאה שולטים עליה וח"ו מטמאים אותה בסוד ולא תחניפו את הארץ וגו' — והארון אשר בתוכו נתנו את אוסיריס מה הוא אם לא המלכות עצמה הנרמזת בארון הברית ובתוכו הלוחות הרומזים לת"ת כאיש בתוך ארמונו וכבעל בתוך חופתו — ואולם מה שהסבו המצריים זה לפגע רע, ותלו הדבר בשנאתו של טיפון הוא לכוונה דקה מן הדקה, ובכור האמת מזוקקה, והוא כי הת"ת ldeale בהתחברו אל המלכות Reale כביכול נופל ממעלתו והוא מוכרח להקטין עצמו למדת המלכות, כי נחלתו של יעקב (ת"ת) נחלה בלי מצרים בסוד והרכבתיך על במתי ארץ (מלכות) והאכלתיך נחלת יעקב אביך (lnfini) ולהפך המלכות, כי היא הקץ והגבול בעצם, ובשם זה נקראה ונודעת והת"ת עם היותו בלתי קץ ותכלית מצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון על דרך כי רחימתין עזיזא אפותיא דספסירא שכיבנא, וזאת אשר דברו המקובלים בסוד הפסוק ותשלך אמת (ת"ת) ארצה (מ') — ויותר מבואר דעתם בפירושם על פסוק ויאסוף רגליו אל המטה ויגיע ויאסף אל עמיו ר"ל יש' והוא הת"ת כשאוסף רגליו אל המטה היא מלכות כידוע תתיחס לו ח"ו הגויעה כי הירידה נק' מיתה. — ואל יהא הפסוק הזה זז מפיך "ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים" ומה שרומזים יוסף ונהר בחכמת האמת ומה שזכרנו שם משם תרגום יב"ע והסכמתו לספור מצרים — ואין המקום מסכים להאריך בזה — ומה שיש בספור זה מעורב מקורות אבותינו, הוא מה שהורונו חז"ל על עשו (אחיו של יעקב כמו שטיפון אחיו של אוסיריס ואדום כמוהו) שחמד את רחל (מלכות למעלה הנק' רחל) (ועוד תשמע פלאות ממה שהוסיפו שיוסף עמד לפני רחל והצילה מחמדתו של עשו) והתגבורת שגבר על אוסיריס במה שסגר אותו הוא במה ששלט סמאל שרו של עשו על יעקב לרע לו כאשר נגע בכף ירך יעקב (וכף ירך יעקב היא הארון והמלכות) בסוד עב קטנה בכף איש — רק ההטלה אל תוך נילוס דו פרצופין יש בה, הפנים הראשונים אל הארץ יביטו במה שאירע ליוסף ולמשה -- על יוסף נאמר ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים, ועיין שם מה שזכרתי משם תרגום יונתן שתרגם במצרים בנילוס והוא מסכים לקבלת רבותינו מצד שבנילוס היה ארונו של יוסף ומשם העלהו משה, ועם עדות פלוטארכוס מצד אחר המעיד שנילוס, מצרים (Aegyptus) היה נקרא — ועל משה נאמר ותקח לו תיבת גמא ותחמרה וגו' ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור, (ועוד תראה גדולות ונוראות כי מה שסופר על משה סופר על אוסיריס) והפנים האחרים מסתכלים כלפי מעלה כי הנהר הוא הת"ת היא יעקב יוסף בסוד ונהר יוצא מעדן, וכן שם נילוס הוא שם משמות אוסיריס בראיות גמורות, לא שיהיו אומרים שהנילוס הגשמי הוא אוסיריס אבל שיש נהר או נילוס עליוני הוא נקרא אוסיריס כמו שירדן שם נהר שבאי נתיחס אצל המקובלים אל היסוד אם לא שגיתי, ואם תשגיח בעין נוקב ויורד עד עמקי הדברים תראה כי בעוד שהמצרים שמו על ראש אוסיריס כל העטרות שעיטרו המקובלים את יעקב ומשה בעליונים תלו על צואר טיפון קצת רמזים יזכירונו משה ופעולותיו במצרים לרע להם — הא' השתדלות טיפון למלוך במצרים תחת אוסיריס כנגד גדולתו של משה והשתררותו על המלך ועל החרטומים — הב' השנים ושבעים איש שנתאספו עמו יזכירונו שבעים איש מזקני ישראל או השנים ושבעים שנבחרו אח"כ ששה מכל שבט, והסתכל כי יפה אמר שהם היו התומכים בידיו כי תמיד אנו קורים שמשה עמד לפני פרעה הוא וזקני ישראל, — הג' טביעתו של אוסיריס בתוך הים על ידי טיפון זכר לטביעתו של פרעה העומד במקום אוסיריס ופרי Phre ונקרא על שמו — סוף דבר תמצא בספורי המיטולו, גיאה של מצרים ענינים ותכליתיות שונים מורכבים זה על זה, רמזים מחכמת האלהות, זכרון קורות אבות העולם — זכרון קורות מצרים כיחס אל ישראל או אל גוי אחר, ועל החוקר הבקי לנתח אותם לנתחים כל ענין וענין בפני עצמו.

ויהי אחרי שהושלך אוסיריס אל היאור, הלכו השעירים Satyres בכל ארץ מצרים הלך ובכה, ויוודע הדבר אל איסיס, ותצעק צעקה גדולה ומרה ותלבש בגדי אלמנותה והיא דורשת ומבקשת איה גוית אוסיריס בעלה, ותמצא נערים קטנים, ויורו לה איפה הושלך ויוודע כי נחה התיבה בתוך קנה וסוף על חוף עיר ביבלוס ותהי לעץ פורח וישלח פארותיו ונוף בגדלו, ויראהו מלך ביבלוס ויחמדהו, ויצו לכרות אותו ויעש ממנו עמוד גבוה וחזק ויסמוך את ביתו עליו, ויוגד הדבר לאיזיס ותלך ותשב מנגד לשערי ביבלוס על העין והיא בוכיה, ותראנה אותה נשי המלכה וילכו ויספרו אל אדונתם את אשר ראו וכי אשה חכמה יושבת על העין, ותשלח המלכה אחריה ותעמוד לפניה ותתן אותה לבנה הקטן למינקת, ותתן איסיס את אצבעה הקטן בפי הילד תחת הדד, ויהי בלילה ותעביר אותו באש לטהרו ולקדשו, וגם היא נשתנית ליונה ותפרח סביב סביב העמוד בקול בכי וקול יללה, ויהי בלילה אחת ותראה המלכה את בנה בתוך האש ותצרח בקול מר, אז הגידה איסיס כי אלה היא ותשאל מאת המלכה העמוד ותוציא ממנו הארון ותתן את העמוד למלכי ביבלוס לשמור אותו בבית תפלתם.

ובקוצר מלין נעיר על כל הדמויים הנפלאים הכמוסים תוך הספור הלז א', הבכיה ביום אבדת אוסיריס הלא זה הדבר אשר נהג אצל כמעט כל הגוים לבכות ולתנות על אבדת או מיתת איזה אליל במצרים בצר וצידון באשור, ביון, באיטאליא, ובכל המקומות, ונשי ישראל היו מבכות את התמוז, והיא הבכיה בבתי בראי שדברו עליה בתלמוד על פי פירוש המקובלים, ושאול הנוצרי ששמע סודות החכמים מאחורי הפרגוד והוציאם לחולין אמד שהיצור כלו בוכה ומתאנח, וכבר ידוע כי הבכיה מורה על תוקף הדין ר"ל פירוד הת"ת מהמלכות, וחסרון הזווג והוא הוא אשר רצו הקדמונים באבדת או מיתת האלוה והדברים ארוכים ויקרים, די ברמיזה לחכם ומבין מדעתו, ומי לא ירגיש בתוך הרמזים הפילוסופים הללו רושם הנכר מקורות משה רבינו, הלא כשהושלך ליאור אחותו מרים נצבה מרחוק לדעה מה יעשה לו, והפלא שאחד מהמקומות שדברו בתלמוד מפורש ושום שכל על הסתרים הוא בדרשתם בתלמוד ירושלמי על פ' זה ותתצב אחותו מרחוק — אחותו כמד"א אמור לחכמה אחותי את וגו' הסבו כל הענין אל השכינה החכמה התחתונה, והאחות והיא המלכות — וכן איסיס דורשת ומבקשת גוית אוסיריס אחיה ובעלה — והנה סופר שארון אוסיריס היה לעץ פורח ולעמוד אשר בית המלך נשען עליו, וגם אלה משלי הקבלה בלתי ספק כי הת"ת הוא הנקרא עץ החיים והוא העמוד הגדול אשר כל הבנין (בית המלך מש"ע) נשען עליו כמו שנקרא עמודא דאמצעיתא — ויחזור הספור כלפי מאורעות משה ויאמר כי נתנה המלכה את בנה לאיסיס להניק, דברים נפלאים ומתאימים עם משה הוא אוסיריס הנתן לאמו להניק על ידי מרים, והוסיפו שרק באצבע קטנה היה יונק ואיני יודע לכוון בדקדוק פרט זה אם לא שיאמר כי רמזו בזה לקבלת רבותינו שלא רצה משה רבינו לינק מכל המצריות עד שבאה אמו וכן יפורש מה שאמרו שהעבירה אותו באש על פי' רבותינו שאמרו שנתמלא הבית כלו אורה — או על ידי כוויית שפתיו בגחלת שלקח תחת המרגלית — ומה נאה השתנות איסיס ליונה אחר שנקבל היות איסיס מלכות הטומאה! כי היונה היא החיה אשר ראינו משמשת לצייר לעין, האלהים הנקבית מאגרא קמא לבירא עמיקתא, ממלכות דקדושה עד האליל בינוס Venus כקוף בפניה אשר הקדישו לה היונה.

ד' ויהי כאשר שבה איסיס אל מצרים ותבקש את בנה אורוס למען ינקים נקמת אביו — אמנם לילה אחת בעוד היה טיפון צד ציד להביא וימצא את קבר אוסיריס, ויכרות את גופו לי"ד בתרים וישלך זה מפה וזה מפה לכל רוח — והנה איסיס כאשר שמעה את זאת ותלך לבקש את איברי בעלה ותמצאם, רק אבר המשגל לא מצאה, ותתן תחתיו אחר של עץ בצורת אבר -רק אוסיריס לא אחר מלעלות משאיל מטה למען למד את אירוס דרך נכוחה, ולמען ינקום נקמתו, ויתאספו אליו כל רעיו ואוהביו ויצאו להלחם על טיפון ויוכלו לו ויתפשוהו חי — אמנם איסיס התורה את מאסרו ותשלחו עוד הפעם חפשי, ולא יכול אוריס להתאפק ויסיר העטרה מעל ראשה ותתן תחתיה ראש פרה עם קרנותיה, על כן היה לחק לאיסיס לשאה את ראש פרה על ראשה — ויוסף טיפין לטמין פחים להרע לאורוס ולא יכול ויגלו אותו אל המדבר — ומצאנו אצל דיודורוס Diodoro תוספת יקר, והוא שכאשר מצאה איסיס את איברי בעלה ותקברם, התחכמה לבעבור לא יוודע מקום קבורתו — על כן עשתה י"ד צורות כצורת אוסירס ותתן כל אחד במקום א' באופן שכל אנשי מקום ומקום היו אומרים על עצמם שאצלם היה קבור, ונעיר אך בקצרה על האמור.

אורוס HORUS בנה של איסיס, ומי לא יזכיר לטוב חור בנה של מרים! הנקמה שעתיד אורוס להנקם מטיפון מובנת היא לכל משכיל, כי אורוס בנה של איסיס ושל אוסיריס הוא האדם, אד"הר וישראל בנים לקב"ה ושכינתיה לת"ת ולמלכות כידוע לכל מתחיל בחכמה זאת, ועל ישראל ועל האדם לעשות נ"ר לפני אבא ואמא ולגרום הזווג במדות הקדושות העליונות ולהכרית את הקליפות ולהגביר את החסדים, וזה פרי כל מעשה המצות לדעת המקובלים בסוד עקיבא היה לך לעוזרני, והאריכות בזה אך למותר ירגיש בו כל מבין, והכריתה שנכרת גופו של אוסיריס על ידי טיפון גם הוא מתפרש יפה יפה, כי הוא הוא המעכב שהזווג בין אבא ואמא REALE E IDEAILE יהיה שלם מכל הצדדין ותתחבר ותתמלא המלכות משפע הבעל בכל חלקיו, כי לעולם כחות הדין שבה מפרידים אלוף וגורמים שלא יהיה זווג שלם ותדירי, ולא ימצא במלכות רק רושם ברצוא ושוב מחבור הבעל והחתן ועל כן נקראו דודים דאית לון פרישו הפך ח"וב דלא מתפרשן לעלמין, וזהו הרמז הנפלא שלא מצאה איסיס את אבר המשגל כי הוא כלי הזווג שעל ידו נעשים רק גוף אחד, ועל כן נקרא שלום, ועל היות המלכות נוטה אל הדין ופעמים בבחינת טמאת הנדה רמזו בשלוח טיפון חפשי, כי טיפון הוא הנחש הקדמוני דפגים בסיהרא והוא הנחש (טיפון) שבא על חוה (מ) והטיל בה זוהמא ומאותה זוהמא נולד קין, וכמו כן מזווג טיפון עם איסיס נולד איש שרוע וקלוט והדִּבֵּר אין בו, ואין מלה בלשונו הוא. Arpocrate ועל שליטת הצדיק על המלכות בסוד צדיק מושל יראת אלהים רמזו באומרם כי Horus הסיר העטרה מעל ראשה ויתן תחתיה קרני פרה, והסתכל בשם עטרה כי הוא השם שקורא למלכות בפי המקובלים ורצו בזה כי האדם השלם שולט על היצור ונשמתו ממקור עליון מהמלכות בסוד איש האלהים — וקרני פרה בכלל טכסיסי המלכות כי היא העגלה והפרה וקרני פרה אחד מהטעמים רומזים אליה (עיין פ' מקץ פ' והנה שבע פרות) — ואם טיפון הוגלה אל המדבר מצינו לשלח אותו לעזאזל המדברה (עיין כל האמור ע"ש עזאזל) וחותם אמת חתום על הספור הלז להעירנו כו משה (התחתון והעליון) רמוז בתוכו כי כמו שסופר על אוסיריס שלא נודעה קבורתו, מצינו על משה ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה.]