אם למקרא · שמות · פרק 20 · פסוק 11

[השמטה: למען יאריכון ימיך וגו'. רבותינו דרשו לעולם שכלו טוב לעולם שכלו ארוך והשומע סבור שדרשתם זו אין לה שורש ואחיזה בפשט המקראות — לא כן אנכי עמדי כי יש לאל ידינו להוכיח כי במצרים מליצות כאלה היו ידועות ושגורות לרמוז על החיים הנצחיים כמו שנבאר עוד, ואומר דרך כלל כי הטובות שאחר המות נמשלו אצלם לטובות הגופניות כאשר הורה גבר חכם Orcurti Catal. illust. vol. ll. p. 11. ובפרט נמשלו לשתיה ממקור מַקְנה חיי עד, ובזה כבר העברנו כל החלודה שהטילו החוקרים האחרונים בכמה מקראות באומרם, כי לא על הנפש ידבר, רק על הגוף ואם אמת נכון הדבר שעל הגוף ידבר כפי המשל, הנה כשנשפוט ממה שהיו נהוג במצרים נדע נאמנה כי הנמשל הוא על הנפש ומה בין המצרים האומרים ככה לדוד ששרר ירויון מדשן ביתיך ונחל עדניך תשקם, לישעיה שאמר ונחך ה תמיד והשביע בצחצחות וגו' והיית כגן רוה וגו' לרבותינו שאמרו עדן זה היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית? — ויש עוד למצרים משל אחר יש לנו כיוצא בו בתו' ונדברי חכמים והוא משל הזריעה שאומרים שהמת או נפש המת הולכת לחרוש ולזרוע ולעבוד את כל עבודה בשדה Agricole בשדמות השמש — האין זה המשל השגור בפי הנביאים כמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד וביותר כדברי רבותינו שאמרו על ויניחהו בגן עדן (והוא שדה השמש כי המלכות שהוא גן עדן היא חקל תפוחין קדישין והיא מתיחסת לשמש שהוא בעלה) לעבדה ולשמרה לעבדה אלו רמ"ח מצות עשה ולשמרה אלו שס"ה מצות לא תעשה, ובפירוש אמרו חכמינו המקובלים הקב"ה זורע המצות והעבודה בכלל בכל פרטיה וגם למוד התורה נלבשו במשל העבודות שאדם עובד בשדה, כמשל הפרדס, ומשל הגן והנטיעות שלא נתגלה ערכן וכן לא נתגלה איזו מצוה קלה ואיזו חמורה, ואמרו יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו, ונקרא הבלתי מצליח בלמודו או בעבודתו מקצץ בנטיעות — ומקום מושב החכמים נקרא כרם (ואם פירשו שהיו יושבים שורות שורות ככרם, ומוצא דבר מהירושלמי בכל זאת קים לי בגוואי שזה פירוש מאוחר) ונדמו החכמים למחלקותם לחלק מה מהכרם כמ"ש בערובין נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר אלו בעלי משנה, הנצו הרימונים אלו בעלי תלמוד, ותקין המלכות ע"י המצות, והפגם ע"י העבירות נמשלו אצל המקובלים במשל השדה ועבודתו — וראיתי לחוקר הנזכר שרצה לפרש מה העבודה הזאת והזריעה שאומרים המצרים, ואמר שזה רמז על הגוף הקבור בארץ שעתיד להיות כמו הזרע שזורעים והוא צומח — ואמת שזה משל נאות בפי הקדמונים, ויש לנו דוגמתו בתלמוד במשל החטה שנקברת ערומה רק — אין משל העבודה שעובדת נפש המת בשדמות השמש סובלת כלל פירוש זה והנכון כמו שאמרתי — וכן מצאנו על כתיבות מצרים שיבקשו מאת האלהים שיתנו לנפש המת כל הטובות הרוחניות ויקראום ע"ד משל בשם לחם, עגלים, אווזים, בשמים, שעוה, וכל התענוגים הטהורים שהם חיי האלהים V. Orcurti Catal. illust. vol. ll. p. 24. — 28. 29.

ויותר מזה מצאנו מליצה מתאמת עם מליצת יאריכון ימיך וגו' כפי פירוש רבותינו וזה בכתיבות קברי מצרים כאשר העירונו ואחר, שהתפללו שינתן אל נפש המת כל הדברים שזכרנו מוסיף פעמים, ויחי ויתן לו שנים לאלפי רבבה, ופעמים, ויחי ויתנו למקריב כל השנים. lbid. vol. ll. p. 46. — Talora l' Eternita vi e espressa in modo poetieo e fantastico con un numero Grande di anni. באופן כי החוקרים החפשיים, גם המאמינים שניהם פה אחד יסכימו ויאמרו כי קרוב הדבר מאד שכוונת התורה כדרשת רבותינו והויא מלתא דשוייא לתרוויהו כי לראשונים נאמר איך לא תשאו פנים למנהג ולמליצות המצריים שאצלם נתגדלו אבותינו ואצלם למד משה ע"ה? ולאחרים נאמר הרי החכמה אחרונית עירונית מסכמת עם קבלת ישראל הקדמונית, האין זה אות אמת ומופת שלא ישוער כזבו?]