אם למקרא · ויקרא · פרק 20 · פסוק 12

דמיהם בם. בהגהות מימוניות סוף הלכות אבל משם רבינו אפרים כתבו מי שמצאוהו הרוג יקברוהו כמו שמצאוהו בלא תכריכין ולא יחלצו בו אפילו מנעליו, ומהרי"ל כתב שכן עושים ליולדת, ונראה שאין שרש לזה הפסוק לא בגמרא ולא במדרשים, אלא שמצאתי גלוי יקר שיירונימוס שתרגם התורה לנוצרים ומהידוע שמלמדו היה אחד מחכמי א"י, ואולי איזה אמורא נטה מדרך הפשט בתרגמו דמיהם בם ותרגם בלא דחיצה, ומפשט דבריו נראה שייחס לתורה הדעת הזה עצמו שמצינו אצל האחרונים דהיינו שההרוג קוברים אותו כמו שמוצאים אותו בלא רחיצה, והוא מהטעם עצמו שכתבו ביולדת שמא רביעית דם שהנפש יוצאה בו נבלע בבגדיו, וביותר יתאמת אצלי שכן הבין יירונימוס להיות שהוא לא יודה כי דמיהם בם ענינו כמ"ש חז"ל אלא כפשוטו שההרוג מתבוסס בדמו — וסוף דבר מצאנו סמך קדמון לדעת אחרוני הפוסקים וקרוב לודאי שמפי איזה אמורא למד יירונימוס הפירוש הזה ולא הוציאו מחדרי לבו להיותו יוצא חוץ מנתיב הפשט, ואלו לא הגיע לו מבחוץ לא היה עולה על דעתו כלל, וגם זו מהראיות שגם אחר חתימת התלמוד נשארו איזה קבלות בלתי כתיבה ונשתרשו באומה מבלי שידע החוקר מקום מוצאם, או לפחות, שהאחרונים נתכוונו לדעת קדמונינו ונתנבאו בסגנון אחד.