אם למקרא · שמות · פרק 32 · פסוק 4

ויעשהו עגל מסכה. צורת עגל היתה נעבדת בארץ מצרים, גם עגלים ממש חיים היו עוברים, ושנים נשארו לזכר עולם, האשד אפיס (לדעת קצת הוא סראפיס מורכב מאוסיריס־אפיס ורבותינו בתלמוד נתחו המלה ככה, שסר־והפיס כל העולס כולו, עיין פ' ויחי) והשני הוא מניוויס Mnevis (ומי יודע אם הוא למני ממסך) וקרוב ונראה שזכרו ישראל עבודת השור במצרים, ונתאוו לה (וכן הוא אומר כמעשה ארץ מצרים וגו' ואין אומרים לא תעשו אלא למי שנתאוה לעשותי) ואולי אל זה תשקיף כוונה הכתוב וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, כי השור הנעבד במצרים אשר כצורתו עשו ישראל במדבר היה באמת אוכל עשב כי היה חי, ולדעתם הוא אשר ילך לפניהם, כי כן היו חושבים כל הקדמונים, עברים וגוים, שהאל יתהלך לפניהם במחנה להפיל אויבם תחתם, והעד ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו', וכן כימי יהושע והשופטים, וכן הגוים, כמו שנאמר וישאם דוד ואנשיו, וראיתי בס' ירמיה כתובים יורו על אלהי מצרים ומנהגם גם הם להוליך אותם לפניהם, הרי הוא אומר מדוע נסחף אבירך לא עמד כי ה' הדפו, הרבה כושל וגו', ולדעתי ירמוז למנהג מצרים להוליך אלהיהם לפניהם במלחמה (ואולי לזה נתכוונו רבותינו כשאמרו וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ופירשו בו שר של מצרים כלומר אלהיו) ובאותו פעם ג"כ הוליכוהו נגד צבא אשור, שהיה בדגלם דמות יונה כידוע, ועליו אמר מדוע נסחף אבירך, ובאביר נכללו ג' הוראות, הוראתו ראשונה היא השור, ובעבור כי השור יסבול העול יותר מכל הבהמות אמרי על החזקים שבכ"ח אבירים או כאבירים, ובחסרון א' כבירים כמו שאמרו אילי הארץ, עתודי ארץ, סבבוני פרים רבים אבירי בשן כלומר השורים שבכשן הגדולים והחזקים, וכוונתו על מלכים עריצים, ובפ' שלפנינו, אביר עניינו השור, ולהיות שהוא קרוב במבטא לאפיס (ופ' וב' מתחלפים כמו בזר ופזר) בחרו לכנות השור בשם אביר, כי יש במשמעותו מין השור, גם השור הפרטי הנעבד, והוא אפיס — ולנו ראיה מהעתקת השבעים הנעשית כידוע בארץ מצרים, והם תרגמו מדוע נסחף אבירך ענייו אפיס, השור הנעבד, ויסייע גם כן לפירושנו זה, אומרו אבירך, נסחף, לא עמד, הרפו, כלם בלשון יחיד ואמר כי ה' הדפו זה לעומת זה, אביר או אפיס אליל מצרים היוצא למלחמה לפני עבדיו, לא עמד, כי ה' היוצא באמת לפני עושי דברו (והם חיל אשור) הדפו — ואמר הרבה כושל, כי כשיפול או יתפס הדגל או הצורה ההולכת בראש כלם, יבוא מורך בלב הנשארים, וינוסו, וזה שאמר גם נפל וגו' ואמר מפני חרב היונה, כי כאמת דמות יונה היו נושאים כדגל מחכה אשור, על שם אליל החשק או סמיראמיס שפתרונה בלשונם יונה, וכן יפורש לדעתי ויסירו אביר לא ביד דאיוב עיין חקירותי על איוב. Educatore Israelita 1862

ואם זה היה מקור טעותם של ישראל לא ימלט שיהיה יתד בתורת אמת לתלות בו העבודה ההיא, כי אין מדרך האדם להעתק מאמונה אל חברתה אם לא ימצא כמין גשר או מעבר להתהלך בו, וזאת היתה לרבותינו לומר שאחד מפני המרכבה ראו והוא השור ועשו כדמותו — ופני השור לדעת המקובלים היא הגבורה או היסוד, ונקבתו היא מלכות (שהיא Venus ליונים) ואם כן טעו בטעות הגוים לעבוד הטבע Natura והחומר, מבלי פנות אל השכל היוצר הכל ומחיה הכל.

ראיתי באפלטוני אחד מחשובי האיטלקים בדור XVI לחשבונם והוא Marsile Ficin שכתב שאהרן עשה צורת העגל לשם ככב נגה היא Venus (ונגה היא מלכות דקליפה למקובלים, ראה האמת עושה שלום במרומיו!) וז״ל «Aaron ne fondit le veau d' or dans le desert que pour lui servir de talisman parceque les astrologues, I' assuraient qu' il gagneraut par la, LA PROTECTION DE VENUS. « Basnage Histoire des Juifs VI. 506.

וראה מה צדקו בזה דברי חז"ל שאמרו, לא עבדו אבותינו ע״ז אלא להתיר להם עריות בפרהסיא, ודרשו לשחק, זו ע"ז, גם אמרו בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות, כלומר על איסור עריות, ואם יש אחד ממנהגי הגוים שריר ונכון וקיים, הוא הניאוף והעריות, לשם אליל Venus בכל תאריה ושמותיה, בבבל, מצרים, צידן וחברותיה, וכל מאמרי חז״ל הנזכרים, כלם מגמת פניהם קדימה, למנהג הזה הפשוט בכל גלילות המזרח.

ויעשהו עגל מסכה. אפשר קרוב שהיה לאות למצב שמימיי רומז למזל שור, עיין דופוייס ח״א קמ"ד וסיניזיוס Synesius הנוצרי בדורות הראשונים לחשבונם ידבר על חכמת כהני מצרים לתקן צורות יורו על מצב הכוכבים, ע״כ פושעי ישראל בחרו כאהרן קדוש ה' וכהן לאל עליון, להדמות לכהני מצרים, ולעשות כמעשיהם.

[השמטה: ויעשהו עגל מסכה. עיין כל האמור שם וביחוד על שם כביר, ועתה אני רואה בספרי מתים Rituel funeraire של מצרים שקורא לאוסיריס Toro Osiri אוסיריס שור ושמא תאמר שנקרא שור, כי השור היה צלם דמות תבניתו בא החוקר Oreurti ולמד שלא כן הדבר Toro e qui usato metaforicamente per ROBUSTO potente Principe. Anche gli indiani usano spesso in questo senso della parola RISCABA Toro.]