אם למקרא · במדבר · פרק 15 · פסוק 38

ועשו להם ציצית. סימן לכהונתם כהונת עולם כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכמו שבני אהרן מובדלים בלבושיהם מישראל כי הם כהני אומתינו, כן ישראל נבדלים בלבושיהם מן הגוים כי הם כהני המין כלו, ורואה אני התדמות נפלא, כי בכהן גדול הוא אומר ועשית ציץ זהב טהור, ובישראל הוא אומר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, בכ"הג הוא אומר ויתנו עליו פתיל תכלת, ובישראל הוא אומר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ולא תמצא פתיל תכלת רק בב' כלים הללו — בכ"הג הוא אומר ופתחת וגו' קדש לה', ובישראל נאמר למען תזכרו וגו' והייתם קדושים לאלהיכם, בכ"הג הוא אומר והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה', ובישראל נאמר וראיתם אותו וזכרתם וגו' ולא תתורו וגו' — והגם שבכ"ג כתוב ציץ ובטלית של מצוה ציצית הוראת השם אחת היא כי שניהם מלשון פרח וציץ כאלו הראש או הבגד מוציאים פרח וציץ, ועל כן נקראו השערות שבראש ציצית כי הם כמו הציצים שיוצאים מהנטיעה ומהעץ- וכן הבין הרב אברבנאל שכתב כי הוצאת הפרח וציץ במטה של אהרן היתה לרמוז כי לו יאתה כהונה גדולה וז"ל ומאשר אמר ויצץ ציץ הורה שאהרן נתיחד לכהונה גדולה ויזכה לבגדי כהונה גדולה שהציץ הוא הגדול שבהם במעלה זו ע"כ, הרי שעשה ציץ של כ"ג כענין ויוצא פרח ויצץ ציץ והוא על דרך שכתבנו, וכן נקראו בניו של אדם צאצאים, וכן ציץ וציצית לשון יציאה וילידה. — האמנם לא כן דעת גיזיניוס על שם ציץ שכתב שנקרא כן a splendendo dicta על שם שמאיר, ואלו כן גם שאר כלי זהב שהיו על הכ"ג ובמקדש היה ראוי שיקראו על שם שמאירים וביותר אבני החשן ואבני האפוד, ואל תטעון משם אורים ותומים כי אין אורים ותומים האבנים בעצמם שכן כתוב ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים, מכאן ראיה שאין האורים האבנים, ואם נפשך לומר שציץ של כ"ג הוא מלשון אורה, גם הציצית קרוב ונראה לפתרו מענין זה והוא מתקבל יותר מציץ עצמו שהרי בציצית כתוב מפורש וראיתם אותו הרי שלראיה נתן ואם כן יתכן לומר שהוא מל' מציץ בין החרכים, ובציץ הזהב לא מצינו ראייה רק מצאנו בדברי רבותינו שלא יסיח דעתו ממנו, והרי זה ראייה שכלית דוגמת וראיתם אותו שבציצית — ועתה אמרתי אעיר על קצת דמיויים אחרים שיש בין זה לזה היינו בין טלית של מצוה לבגדי כהונה, והם באמת נפלאים כי הם יורו לכל דובר אמת בלבבו, כי בצדק כל אמרי פינו — א', בעשיית חוטי הציצית יליף בספרי דצריך להיות שזורין דגמר תכלת תכלת ממשכן מה להלן שזורין אף כאן שזורין, ומה נעמו דברי הספרי וההקש ממשכן להיות מקום עבודת הכהנים וגם לבוש הכהנים בכלל, והגם שהרמב"ם לא זכר זה להלכה מ"מ כבר השיג עליו הראב"ד ז"ל (פ"א הלכה י') וגם הכסף משנה שדרכו להליץ בעד הרמב"ם לא מצא כמעט מענה, ורמב"ם עצמו בתשובתו לחכמי לוניל חתם בז"הל ואין לי סמך אחר בדבר זה, ויפה העיר הרב כ"מ וז"ל ונראה שמפני שראה חלשות הללו בדבריו כתב ואין לי סמך אחר בדבר זה — ב', ארבע ציציות מעכבות זו את זו (מנחות כ"ח והרמב"ם פ"א) וכן כהן גדול ששמש בפחות מח' בגדים או כהן הדיוט בפחות מד', הרי אלו נקראים מחוסרי בגדים (הרמב"ם כלי המקדש פ"י) — ג', כיצד עושין את הציצית וכו' ומכניס שם ד' חוטים וכופלן באמצע נמצאו שמנה חוטין משולשין תלויים מן הקרן (רמב"ם ה' ציצית פ"א) ובבגדי כהונה כל מקום שנאמר משזר צריך שיהא חוטן כפול שמנה ועיי"ל אות א' דגמר שיהיו הציציות שזורין ממשזר דמשכן — ד', מותר להכנס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ, נפסקו לו חוטי לבן או תכלת זורקן לאשפה מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה (שם פ"ג) בגדי כהונה מותר ליהנות בהם אפילו שלא בשעת עבודה (כלי המקדש פ"ח) ואם יש בבגדי כהונה קדושת הגוף, דעת הריטב"א דאינן קדושת הגוף ככלי שרת, ומכשירי עבודה הן ודינם כקדושת דמים, עיין שם הרב מל"מ, וכן כתב הרמב"ם על הציצית אסור למכור טלית מצוייצת לגוי עד שיתיר ציציותיה לא מפני שיש בגופה קדושה וכו' — ה', ועל כלם, מה שיצא ציצית מן הכלל לדחות איסור שעטנז דתכלת עמרא הוא וחייבה תורה לשומו על בגד צמר או פשתים, וזה מכח הסמיכות דלא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך--- ומי לא יפלא בזוכרו דלא הותר שעטנז בכל התורה אלא בענין אחר בלבד וזה בבגדי כהונה ?