אם למקרא · במדבר · פרק 15 · פסוק 34

כי לא פרש וגו'.והלא כבר נאמר מחלליה מות יומת, שתי תשובות בדבר, הא' כדברי רבותינו שכתבו שלא היו יודעים באיזו מיתה ימות — והשנית שעדיין לא נתפרש בדקדוק אם לקושש עצים ביום השבת היא מלאכה שחייבים עליה מיתה, כי לפי הכוונה השטחיית היה לנו לומר שלא נאסרה רק מלאכה שיש בה חכמה וטרח הרבה, אבל ללקט עצים השכל יתן שאינו מלאכה להעניש עליה מיתה, וכמו שטוענים האפיקורוסים בזמנינו שלא אסרה תורה אלא דבר שיש בו טורח ועמל הרבה — בא דבורו ית' רגום אותו באבנים וגו', והנה המעשה הזה יגלה אזן אנשים כי התורה צריכה פירוש ומסורת איש מפי איש, הרי משה רבן של כל הנביאים ושעל ידו נתנה תורה לא ידע להבין לא תעשה כל מלאכה ואם מקושש בכלל — או לא הבין מחלליה מות יומת ולא ידע באיזו מיתה ימות וכתב בתורה כי לא פורש מה יעשה לו, כיצד יאמינו המכחישים בעצמם כי תשיג יד שכלם להבין מה שלא הבין משה רבינו, ופסוק זה יורה באצבע התחלת תורה שבע"פ באומתינו, והוא צורך הפירוש לגזרותיו ית' וכמו שעל מצות שבת נאמר כאן כי לא פורש אע"פ שבאו הדברים מבוארים כפולים ומכופלים, כן ויותר מזה קרה בלי ספק בכל שאר מצות התורה בימי משה ובימי הנביאים לולי הקבלה המפרשת כי לא יתכן שיסמוך נותן התורה ב"ה, על גלוי שכינה בכל פעם ופעם.