אם למקרא · דברים · פרק 21 · פסוק 18

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. מדברי קבלתינו למדנו, שאין בן ס"ומ נענש על אכילה גסה כנראה מפשטי הכתוב, אבל גם על עונות ומרדים אחרים הנספחים אליה, גם לא יומת אם לא בהקבץ יחדיו תנאים רחוקים קשי ההתחברות הנתנים מהאל ית' כדרך סימן והתעוררות לומר כי הוא זה ראוי לעונש מיתה על פי המשפט האלהי הנשגב מכל רעיון — ועל ידי ב' הדברים הללו חזרה מצוה זו מקובלת ורצויה אל השכל, ועלינו להחזיק טובה לקבלת ישראל שבלתה לא מצינו מקום להליץ על התאכזרות התורה חלילה עד שיעור שימות בן קטן שאכל ושתה יותר מכדי צרכו, ואל זה יביטו הקראים והמתקראים באומתינו ויאמרו בלבם אם לא הקבלה חומה היא גדולה ובצורה לשמירת תורת משה ובלתה יעלה הכורת עליה באין מנוס — ואחר שיתקיימו בבן ס"ומ כל התנאים שזכרו רז"ל, נאמר איך לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחת דייני אתונא הרבתי בדעות. Areopage Cap. XlX שסופר עליהם. Montesquieu Esp. des Lois Liv. V שצוו להרוג ילד קטן שנקר עיניו של צפור?

בן סורר ומורה. דעת רוזנמולליר שסורר לשון ערבי ור"ל רע מאד, וזה רחוק, גם דעת הח' יש"ר שרצונו סר מדרכי האל אינו מוכרח ומזה בא לחלוק על הקבלה ולפרש שבן ס"ומ הוא העובר על מצות ה"ית, והנראה לי יותר נכון שסורר בהרבה מקומות אם לא בכלם הוא כמו שורר בסי"ן והטעם מי שפרק כל עול, ומתהלך בשרירות לבו, ובא אצל מורה כלומר מסבת היותו שליט בעצמו ופורק עול בא למרות את רוחנו ולסור ממצותינו ויש כתובים שלא יפורשו אלא מלשון שררה ופריקת עול, הרי הוא אומר ויתנו כתף סוררת ראה שייחס הסררה אל הכתף כי הוא הנושא המשא או העול וכשיפרקנו יאמר עליו כתף סוררת (נחמיה י"ט וזכריה ז') וכן הסוררים אל ירומו סלה אותם שמבקשים גדולות והתרוממות אל ירומו סלה וכן הומיה היא וסוררת שאם הכוונה הסרה מדרכי המוסר מה טעם לומר כן אחרי קראו אותה שית זונה ונצורת לב, והנה בס' ירמיה מצינו כתוב נראה כמכריע לאיזה מהפירושים והוא אומרו ה' כ"ד ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו, והנה היה מקום לומר שמכאן ראיה שסורר מלשון הסרה, והעד סרו וילכו אלא שמצד אחר והוא הנכון לא יקובל שיפול הדמיון במליצה אחת ולענין אחד והקרוב להפך שמתחלה אמר לב סורר ומורה מענין שררה וכמו שכתבנו והסמיך סרו וילכו לשון נפל על לשון, ועיין מה שכתבתי פ' וארא על שם שדי וראיה לדברי מ"ש ירמיה (ו' כ"ח) כלם סרי סוררים וסרי שם בסמ"ך הוא כמו שרי בסי"ן כמו שהודה הרד"ק וזה עד כי כבר לענין שררה נכתבו בשי"ן או בסי"ן כדרך שאר מלות שנתחלפת בהן שי"ן בסי"ן, ואל יטעון הטוען מה שהשגנו למעלה על שכנגדנו כי אין מדרך הכתוב לכפול הענין במלות שונות ואם סוררים הוא כמו שרים הרי זה כפל ברעיון ובלשון, שאין הדבר כן כי הגם ששרשם והתחלתם אחד הרי הם משמשים לשתי כוונות שרר בסי"ן לשון שררה בעצם וסרר שררה לגנאי לפרוק עול ועל כן הומרה השי"ן בסי"ן להורות על השנוי — וכן כפרה סוררה סרר ישראל, ונראה לי כי זה ענין פריקת עול והמשיל ישראל לפרה המורדת באדוניה וכן המשילו רבותינו ישראל לפרה שהיה בעלה מאכילה כרשינין התחילה בועטת בו א"ל כלום בשביל כרשינין שהאכלתיך.