אם למקרא · דברים · פרק 21 · פסוק 23

כי קללת אלהים תלוי. כל דבר נפסד, וביותר מהמורכבים ובעלי חיים, ועל הכל הפסד הרכבת אדם הנכבדת והחביבה מכלם יבוא להרהר בהשגחתו יתברך ובחכמת הסדור הטבעי, ואם היתה נבלת האדם תלויה על העץ היו גורמים להקל בו יתברך כשתתבזה יצירתו הנכבדת וזוהי הטומאה המיוחסת אל המת כלומר קלקול הסדור האלהי והוא מ"ש חז"ל בפנים אחרים, והרע המעורב ביצירה הוא סבה להפסד, והוא סבה ג"כ לטומאה, ובלתי פירוש זה לא יובן אומרו אחר כך ולא תטמא את אדמתך וגו' משמע שהלנת נבלתו על העץ מביאה את הטומאה ולכל הפירושים האחרים לא יתישב סוף הפסוק — ודעת המקובלים שאין הנפש מוצאה מנוח עד שיקבר הגוף, והוא מתיישב יפה יפה למצות התורה, גם לדעות הגוים הקדמונים כמו שכתב. Vico. Scienza nuova Lib. l. 185 ואלה דבריו — באמונה זו הסכימו כל הגוים והלשונות ר"ל שהנפשות תשוטטנה על הארץ בלתי מנוח סביב סביב גופם שלא נקבר — ונכון כדברי רבותינו משל לשני אחים תאומים וכו', והענין כי האדם השלם בהרכבתו מכל ב"ח הוא נברא בצלם אלהים וכשהאדם מתבזה כ"כ יכול כאלו הוא מתבזה, והעד כי טעם זה מצאנוהו מפורש בתורה על ענין כיוצא בזה והוא עונש הרוצח כמו שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכלומר וההורגו כאלו שלח ידו בדוגמתו יתעלה — (ועיין עוד פירוש אחר שכתבתי שם) — ודעת המשתדל כי זה גורם קללת השופטים, ואין זה נכון בעיני כי כפי דיני התורה יכול התלוי לעמוד מהבקר עד הלילה ולא חששה לקללת השופטים כ"ש שלא תחוש באישון לילה ואפלה כשפסקו עוברים ושבים, ואם יטעון מהקבלה שאמרה זה קושר וזה מתיר, יקבל ג"כ הטעם שמסרו לנו — ועוד כי למה יקללו את הדיינים והם עשו כמשפטי התורה וגם זה הרשע הוא גרם לעצמו שיתלה ויתבזה בעיני הבריות — וכל שכן שלא יתכן הפירוש האחר שפירש כי זה גורם להקל בכבוד משפטי הבורא, ונהפוך הוא שמצינו שהקב"ה מתכבד כשעושה דין ברשעים כמ"ש והתגדלתי והתקדשתי לעיני עמים רבים.