אם למקרא · דברים · פרק 21 · פסוק 17

יכיר לתת לו פי שנים. נראה שהבכור היה נוטל ב' חלקים כי היה נכנס תחת אביו בהשגחת הבית והבנים וזה החלק חלף עבודתו אשר יעבוד, והרבה מההלכות המקובלות מסכימים על זה, מהם אומרם שלא היה נוטל פי שנים רק בנכסי האב ואינו נוטל בנכסי האם, וזה מהטעם עצמו שהרי תחת אביו הוא נכנס ולא תחת האם, גם לא היה נוטל בראוי רק במוחזק כלומר במה שהוא קנוי לאביו בשעת מיתתו, וגם זה מהטעם עצמו שאינו זוכה בחלק הנוסף אלא במה שנמצא באותה שעה שהוא נכנס תחת אביו — וגם לא היה נוטל במה שירש אביו מנכסי בנו שמת בחייו שהרי להיות מקבל עליו כל מה שהיה אביו עושה לא היה זוכה כי אם במה שנוגע לאביו בלבד, והפלא שמעולם לא תמצא בדברי חז"ל בכתב מפורש טעם כל הדינים האלה, וגם זו מהראיות לאמתות תושבע"פ כי כל הנחותיה ודקדוקיה יסכימו לטעם הכמוס במצות התורה גם מבלי שיתכוונו אל הטעם עצמו ולא יזכרוהו ולא יפקדוהו לעולם רק הוא הפועל בקרבם והמשים בפיהם הדברים מכוונים אל האמת — וראה כמה צדקו דברי חז"ל עם דעת התורה כשאמרו כבד את אביך לרבות אחיך הגדול שהרי תחת אביו הוא נכנס — והאומרים שתורתינו נמשכה אחרי דעות בני קדם האוהבים הבכור על כל הבנים, יראו מה שנאמר במצוה זו לא יוכל לבכר את בן האהובה ע"פ בן השנואה הבכור, ובנוהג שבעולם בן האהובה הוא האהוב ובן השנואה הוא השנאוי, ועכ"ז הבכורה במקומה עומדת.