1וכל מעשר בקר וצאן. מעשר בהמה נוהג בבקר ובצאן ואין מתעשרין מזה על זה, דאמר קרא העשירי, תן עשירי לזה ועשירי לזה, אי הכי כבשים ועזים נמי, אמר קרא וצאן, משמע כל צאן אחד קצגפירש"י בטעם הדרשה תן עשירי לזה ועשירי לזה, דסמך מעשר אבקר ועשירי סמך אצאן, דהשתא כתיב מעשר על כל חד יחד, עכ"ל. ולו"ד אפשר לומר הכונה כפשוטו דמדלא כתיב בכלל וכל מעשר בהמה אלא פרט בקר וצאן, ש"מ שצריך לעשר כל מין בפ"ע, ופריך אי הכי כבשים ועזים נמי, כלומר נחשב גם אותם לשני מינים, כיון דמצינו שנחשבים שני מינים לענין כלאים דהוו כלאים זב"ז, ומשני אמר קרא וצאן, משמע כל צאן אחד. ועיין מש"כ בפ' ויקרא בפסוק ואם מן הצאן קרבנו. –
והנה מדין תורה מעשר בהמה נוהג בין בארץ בין בחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית, ורק חכמים אסרו שלא להפריש מעשר בהמה בזה"ז אפילו בא"י, משום דכיון דאין לנו בית להקריבה וצריך לאשהויי עד שיפול בה מום, ומתוך כך אפשר לבא לידי תקלה בגיזה ועבודה או אפשר שיאכלנו קודם שיומם ויבא בזה לידי איסור כרת שהוא שחיטת קדשים בחוץ [ושני טעמים אלו כתב רש"י, ואפשר לומר דהוצרך גם לטעם השני משום עז, דאין בה גיזה ועבודה], ואע"פ דעקרו בזה דברי תורה שסתמה שנוהגת בכל מקום, אך בשב ואל תעשה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת היכי שצריך לעשות סייג לתורה, כמבואר ביבמות צ' ב' עיי"ש. –
ועיין בתוס' ביצה כ"ג א' שהקשו על מ"ש שם דר' אלעזר בן עזריה היה מעשר בכל שנה ושנה תליסר אלפי עגלי, והוכיחו ע"פ סדר הדורות דבשעת החורבן היה לכל היותר בן י"ג שנה, וא"כ קשה הלא לאחר החורבן בטל דין מעשר בהמה, ותרצו תירוצים שונים, יעו"ש. ומה שכתבו שאולי אפטרופוס של ראב"ע שהיה בימי הבית היה מעשר, קשה לי, דהא קיי"ל (גיטין נ"ב א') דאפטרופסין אין מעשרין להניח רק לאכול, והיתכן שהיה דרוש לו לאכול בכל שנה תליסר אלפי עגלי, ובבכורות נ"ג א' כתבו על תירוצם זה שהוא דוחק ולא בארו טעמם, ולפי מש"כ קשה בכלל לומר כן, וצ"ע.
.
(בכורות נ"ד ב')
2כל אשר יעבר. ת"ר, כיצר מעשר, כונסן לדיר, אמותיהן מבחוץ והן מבפנים ונעות ויוצאות לקראת אמן, ולפקעינהו אינהו, יעבר כתיב ולא שיעבירוהו קצדוא"א לשדות להו מזון וירק כדי שעל פי זה יצאו, משום דע"י זה יצאו גם לקוח ויתום שהם פטורים ממעשר, ואע"פ דאיכא גם יתום שחייב, כגון זה שנולד ואח"כ מתה אמו כפי שיתבאר בסמוך, וההוא לא נפיק אלא ע"י ירק, מ"מ בהא דמעמיד אמותיהן של אלו מבחוץ הו"ל היכירא ויהיה נזכר, דיתום ולקוח לאו בני עשורי נינהו. ורש"י בפסוק זה כתב מוציאן בפתח וכו', ותימא שפירש לא כמבואר בגמרא בלא שקלא וטריא כלל, דאין להוציאם בידים רק לגרום יציאתן מאליהן כמבואר בדרשה שלפנינו, וגם אין זה לפי פשטות הכתוב, וצ"ל דהלשון מוציאן כולל גם גרם הוצאתן.
.
(בכורות נ"ח ב')
3כל אשר יעבר. אמר רבא, מנין הראוי פוטר, דאמר קרא כל אשר יעבר ולא שכבר עבר קצהכגון שהיו לו עשרה טלאים ומנה חמשה ומת אחד מן שאינן מנויין פטורין המנויין ואין דרושין להצטרף לטלאים אחרים שיולדו לו, משום דכתיב כל אשר יעבור ולא שכבר עבר ואלו כבר עברו רק לא עלה בידו להעבירם מפני מיתת אחד ונחסר מנין עשרה שוב אין מעבירין ונפטר במנין הראוי, ושאינן מנויין מצטרפין לקיבוץ טלאים אחרים שיולדו לו, ועיין עוד בסוגיא דב"מ ו' ב' דוגמאות לדין זה.
.
(שם נ"מ ב')
4כל אשר יעבר. כל הקדשים יש להם פדיון ולתמורותיהם פדיון, חוץ מן הבכור והמעשר קצושאם נפל בהם מום אין נפדין להתירן בגיזה ועבודה, וגם אין המעות שיקבל נתפסין בקדושה, מדאין צריך להביא תחתיהן קרבן אחר כמותו, ולכן כשהוממו יאכלו הן עצמן במומן ולא כשאר קדשים דכשהוממו פודן בשוויין ומוסיף חומש או מוכרן לאחר ובדמי הפדיה או המכירה מביא קרבן אחר כמותו.
, מעשר – דגמרינן העברה העברה מבכור קצזבבכור כתיב (פ' בא) והעברת כל פטר רחם ובמעשר כתיב כל אשר יעבור, ובבכור קיי"ל דאין להם פדיון כמבואר לפנינו בפ' קרח בפסוק אך בכור שור לא תפדה קודש הם (י"ח י"ז) יעו"ש ומש"כ שם.
.
(תמורה ה' ב')
5כל אשר יעבר. ולד המעשרות לא יינק פן המעשרות קצחר"ל אם יצאה העשירית נקבה והיה לה בן מקודם לכן לא יינק שוב ממנה מפני שבנה חולין והיא קודש ונמצא נהנה מחלב הקדש, אבל אם ילדתו אחר שנעשית מעשר הוי דינו כמעשר.
, מאי טעמא, אתיא העברה העברה מבכור, מה בכור מועלין בו אף חלב המעושרת מועלין בה קצטבבכור כתיב (פ' בא) והעברת כל פטר רחם וקיי"ל בבכור שמועלין בכולו, והנה מ"ש אף חלב המעושרת מועלין בה לאו דוקא הוא, משום דבאמת קיי"ל דאין מועלין בחלב מוקדשין משום דכיון דאינה בהקרבה אינה נקראת קדשי ה' שימעלו בה אלא ר"ל אסורה. ומבואר במשנה כאן ואחרים מתנדבין כן, ורבו הפירושים בזה, והנכון הוא שאחרים מתנין תנאי מתחלה שאם העשירי תצא נקבה לא יוקדש חלבה כדי שייניק הולד בהיתר, ולא שייך לומר הלא כיון דההקדש דבר מחויב הוא שמחויב לעשר והעשירי היוצא נעשה מאליו קדוש וא"כ איך יכול להתנות כזה, אך י"ל משום דלכתחלה הלא יש בידו להפקיע כל העדר מקדושת מעשר, דאפשר ליה לשדות מום בכולא עדריה, וכסברא זו איתא בבכורות ל"ו ב' ונ"ג ב' ויובא בפ' הסמוך. ועיין מש"כ לעיל בפ' אמור בפסוק שבעת ימים יהיה תחת אמו בדרשה כזו מה שנוגע לדינא בזה"ז.
.
(מעילה י"ג א')
6אשר יעבר תחת השבט. ת"ר, כל אשר יעבר תחת השבט, פרט לטריפה שאינה עוברת רפירש"י טריפה כגון שנשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה ולא מצי למיזל, עכ"ל. וכתבו התוס' בדף נ"ז א' דמן הארכובה ולמטה חשבינן ליה עוברת כיון דאינה טריפה, עכ"ל. ור"ל אע"פ דמן הארכובה ולמטה נמי אין יכולה לילך מ"מ חשבינן לה עוברת כיון דמדינא אינה טריפה, עכ"ל. וכל מעיין יראה כמה דחוקים הדברים, כי הלא אחרי דהדבר תלוי ביכולת ההליכה א"כ מה לי בין ארכובה ולמעלה ובין ארכובה ולמטה, וגם לא הו"ל לומר פרט לטריפה אלא פרט לזו שאינה עוברת, ועי' תוס' חולין קל"ו ב'. ועי' בהגהות הרש"ש פי' בזה פי' נפלא דצ"ל בגמ' פרט לטריפה שאינה עוברת תחת [וכ"מ בלשון הגמ' יעו"ש], והבאור הוא עפ"י מש"כ בס' דרכי משה ביו"ד סי' ל"ה בשם הראשונים דמתכונת בהמה כשרה כשמעבירין ביד על גבה משפלת עצמה תחת היד, וטריפה אינה משפלת עצמה, וזהו הבאור פרט לטריפה שאינה עוברת תחת.
אמנם ע"ד הפשט לולא דברי רש"י ז"ל י"ל בכונת הגמ' פרט לטריפה שאינה עוברת, דהלשון שאינה עוברת אינה סבת המעוט, כלומר יען כי אינה עוברת אלא החלטת המעוט, היינו שהטריפה אינה עוברת תחת השבט, כלומר אינה נכנסת לדיר להתעשר, וכמו שהוא במשנה, וכונת הדרשה כל אשר יעבר – הראוי לעבור ולחיות, כי הטריפה היא כמו שאיננה ואין. להביאה במספר.
.
(בכורות נ"ה ב')
7תחת השבט. מצוה למנותן בשבט, לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצים או עומדים מניין ראדלכתחלה צריך למנותן כשהן יוצאין מהדיר כמבואר לעיל.
תלמוד לומר עשירי קודש מכל מקום רבנראה דמדייק משום דאל"ה הול"ל העשירי יקדש והוי במשמע שקידושו בפה מעכב, ומדכתיב יהיה קודש משמע שמאליו קדוש.
(בכורות נ"ח ב')
8העשירי. תניא, יכול היו לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד יהיו מעושרין, ת"ל עשירי ואין זה עשירי רגר"ל אין זה עשירי סדורי רק אחד אחוז מעשר, ואנן עשירי סדורי בעינן.
.
(שם שם)
9העשירי. עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק רדכגון אם אחרי שמנה איזו מהם קפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר ואינו מכירו נפטרו הכל, מפני שכל אחד מהם ספק אם הוא המנוי שקפץ או אחר, ואם הוא כבר מנוי אינו עובר משום דדרשינן כל אשר יעבור ולא שכבר עבר כמבואר בדרשה דלעיל, וקמ"ל דאפי' בספק אם כבר עבר ג"כ נפטר, וכן בכלל כל מיני ספיקות שאפשר לבא, כגון ספק כלאים, ספק יתום, או ספק במחוסר זמן וכדומה שודאם אין מתעשרין כמבואר לעיל. וע"ע בסוגיא כאן דוגמא מספק עשירי, והשמטנוה מלהביא כאן מפני שהיא הובאה שם אליבא דמ"ד דלא קי"ל כותיה בדינא, יעוי"ש.
.
(שם שם)
10העשירי יהיה קדש. תניא, הפסח בשאר ימות השנה ששחטו לשם מעשר אינו קדוש, מאי טעמא, דאמר קרא העשירי יהיה קודש, זה מעשר ואין אחר מעשר רהזה הובא בסוגיא כאן לענין המבואר דפסח בשאר ימות השנה קרב שלמים, ויצוייר פסח בשאר ימות השנה כגון שהפריש פסח בערב פסח ונאבד והביא אחר, ואח"כ נמצא האביד ודינו להביא שלמים, ומבואר ענין זה לפנינו בפ' ויקרא (ג' ו'), ופריך אימא שחטו לשם מעשר להוי מעשר למאי נ"מ למלקי עליה בלא יגאל, ומשני אמר קרא העשירי יהיה קודש זה מעשר ואין אחר מעשר, ר"ל זה שיוצא בסדורו כעין מעשר הוי מעשר, משא"כ מה שנעשה רק לשם מעשר בעלמא, ועיין דרשה כהאי גונא לפנינו לעיל בפ' י'.
.
(זבחים ט' א')
11העשירי יהיה קדש. מעשר בהמה נוהג בחולין ולא במוקדשין, מאי טעמא, דאמר קרא יהיה קודש – ולא שכבר קודש רוואפי' בשלמים דאיכא למ"ד ממון בעלים הוא והו"א דליעשר.
.
(בכורות נ"ג ג')
12העשירי יהיה קדש. אין לי אלא שקרא שמו עשירי, לא קרא שמו עשירי מניין, ת"ל יהיה קודש – מכל מקום רזנראה דמדייק משום דאל"ה הול"ל העשירי יקדש והיה במשמע שקידושו בפה מעכב, ומדכתיב יהיה קודש משמע שמאליו קדוש.
.
(שם נ"ח ב')
13העשירי יהיה קדש. ת"ר, מניין שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מקודשין, ת"ל וכל מעשר בהמה כל אשר יעבור וגו' העשירי יהיה קודש רחר"ל דמשמע כל שקרא שמו עשירי אף כי בטעות, וגם משמע כל אשר יעבור אף העשירי יהיה קודש אף שקרא שמו תשיעי
.
(שם ס' ב')