1לא יבקר וגו'. תניא, הכל נאמנין על מומי מעשר, מאי טעמא, דאי בעי שדי ביה מומא מעיקרא, ומי ידעי הי נפיק, וכי תימא מפיק ליה בריש עשרה, והא לא יבקר בין טוב לרע אמר רחמנא, אלא דאי בעי שדי מומא בכולא עדרא רטר"ל הכל נאמנין לומר מום זה בא מאליו ולא נעשה במכוון כדי להפטר מדין מעשר, ואשמעינן בזה דגם אלה שאין נאמנים על הבכור כגון הבעלים נאמנים על המעשר, מטעם שמפרש, משום דאין לחשדו שהטיל בו מום, דהרי מיגו דאי הוי בעי הוי שדי מום בכולא עדריה קודם שיעשר כדי לפטרו מלהקטיר אימוריו, דאין עושה בזה שום חטא, ועיין מש"כ בפסוק הקודם אות קצ"ט.
.
(בכורות ל"ו ב')
2לא יבקר וגו'. תניא, המעשר לא פסיל ביה מומא, דכתיב לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו רימדין המעשר שיהיה נשחט בעזרה ומקטירין אימוריו ושאר הבשר נאכל לבעלים בירושלים כשאר קדשים קלים, ואם היה בעל מום בין שנפל בו מום בין שהפרישו בתחלה במומו הרי זה נאכל בכל מקום, משום דמעשר לא פסיל ביה מומא ומותר להקדישו, וסמיך זה על לשון לא יבקר בין טוב לרע עפ"י המבואר לעיל בפ' י' דטוב היינו תם ורע היינו בעל מום, עי"ש, ועיין בדרשה שבסמוך מירושלמי ומש"כ שם.
.
(שם נ"ז א')
3לא יבקר וגו'. ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זירא, עבר וביקר מהו שיעבור, אמר ליה, כל דבר שבא להתיר אינו עובר, מה בא להתיר כאן, להקדיש בעלי מומין ריאר"ל כל מקום שבא הכתוב להתיר כדמפרש שהתירה התורה כאן להקדיש בעלי מומין אינו עובר אם ביקר, דלא נאמר דלא יבקר אלא דא"צ לבקר ואם ביקר [היינו שעשה תחבולה שהעשירי יהיה טוב ותמים] לא הקפידה התורה, ועיין מש"כ לעיל בפ' י' דטוב פירושו תמים ורע – בעל מום, יעוי"ש.
.
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
4ולא ימירנו. תניא, א"ר שמעון, מעשר בכלל כל הקדשים לתמורה היתה ולמה יצאה, לומר לך, מה מעשר קרבן יחיד ריבדשותפים פטורים ממעשר בהמה.
ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בשותפות, אף כל קרבן יחיד ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בא בשותפות אין נעשין תמורה ריגואי אפשר לומר דרק במעשר הוו כל פרטי הדינים כך ולא בשארי קדשים. משום דכפי המבואר הוי מעשר דבר שהיה בכלל כל הקדשים לענין תמורה, וכללא קי"ל דכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, ולפי"ז ממילא כן בכל פרטי הדינים. –
ובגמ' מוסיף עוד פרט אחד מה מעשר קרבן מזבח, ובא למעוטי קדשי בדק הבית. ואנחנו השמטנו פרט זה משום שזה הוא רק אליבא דר' שמעון דס"ל דקדשי בדק הבית איקרי קרבן, ולכן איצטריך מיעוט למעט מתמורה, אבל חכמים ס"ל דלא אקרי קרבן כלל, וממילא לא נכללו כלל בענין תמורה דכתיב בה קרבן (פ' ט'), ומבואר לפנינו בפ' הנזכר בדרשה קרבן לה'. –
ומה שאמר דבר שבא בחובה מפרש בגמ' דבא לאפוקי עולה הבאה מן המותרות, כגון אשם הניתק לרעיא שזה הוא באופן אם הפריש מעות לחטאתו ואשמו ונתותרו, מביא מן המותרות עולה, ומבואר זה אצלנו בס"פ ויקרא. –
ועיין בסוגיא כאן באה דרשה אחרת לצריכותא ענין תמורה במעשר, ואנו העתקנו זו דר"ש, מפני כי מפשטות לשון המשנה כאן היא כולה מלשון ר"ש, ולכן קבע הרמב"ם בזה בפ"א הי"ב מתמורה טעמו של ר"ש, וכ"כ התוי"ט, ואחרי שסתמא דמתני' כר"ש קי"ל כותיה, ועיין היטב בסוגיא ותמצא כי כן הוא.
.
(תמורה י"ג א)
5לא יגאל. וסמיך ליה והיה הוא ותמורתו, הקיש גאולה לתמורה, מה תמורה מחיים אף גאולה מחיים, ורבנן הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה רידולפי שיתבאר בדרשה הבאה דהאי לא יגאל כולל גם מכירה לכן גם למכור אינו אסור מה"ת רק מחיים, ובסוגיא כאן איתא הלשון ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום. והנה כפי המתבאר מדרשה זו הוי איסור המכירה בשחוט רק מדרבנן, עפ"י ההיקש לתמורה, אבל הא דאינו נמכר גם בעל מום כפי הנראה הוא מדאורייתא, אחרי דכן קי"ל גם בתמורה, ולפי"ז לא ידעתי מנין ליה להרמב"ם פ"ו ה"ה מבכורות דמכירת בע"מ אינו אסור אלא מדרבנן, וצ"ע. וע"ע לפנינו בפ' ראה בפסוק רק בכל אות נפשך תאכל בשר לענין מעשר בהמה של יתומים.
.
(בכורות ל"א ב')
6לא יגאל. נאמר כאן לא יגאל ונאמר בחרמין (פ' כ"ח) לא ימכר ולא יגאל, מה לא יגאל דהתם מכירה עמו אף לא יגאל דהכא מכירה עמו רטוי"ל דמדייק כן כאן מדלא כתיב לא תפדה כמו בבכור בפ' קרח, ומדכתיב באותו לשון כמו בחרמין כולל גם מכירה כמו התם, ועיין מש"כ השייך לזה בדרשה הקודמת.
.
(בכורות ל"ב א')