אני אל שדי. אמר ריש לקיש, מאי דכתיב אני אל שדי, אמר הקב"ה, אני הוא שאמרתי לעולם די אהענין שאמר לעולם די מתבאר בגמרא שבשעה שברא הקב"ה את העולם הי' העולם מתפשט והולך עד שגער בו הקב"ה, שנאמר (איוב כ״ו:י״א) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. ולגירסא אחרת בגמרא – בשעה שברא הקב"ה את השמים, וגירסא זו מכוונת יותר להראי' שמביא מפסוק עמודי שמים, וע' בפירש"י ולפנינו בסמוך. וכונת ושייכות הדרשא לכאן י"ל ע"פ מ"ש במ"ר כאן (פ' מ"ו) אמר לו הקב"ה לאברהם, דייך אני ואתה בעולם, ואם אין אתה מקבל עליך למול, די לעולמי עד כאן, כלומר, די לקיום העולם עד כאן ומעתה יחרב. –
ומה שנראה לו לדרוש כאן השם שדי, י"ל משום דשם זה בא כאן בפעם הראשונה בתורה, ולכן סמכו שיש כונה בזה. ומזה תראה, כי מה שציין בעל תורה אור פסוק זה לפ' וישלח (ל"ה י"א) ביעקב שאמר לו הקב"ה כן, אין זה נכון, יען דעד אז כבר נזכר שם זה פעמים בתורה, כאן ובס"פ תולדות ואל שדי יברך אותך, אלא מכוין לפסוק שלפנינו וכמבואר מדרשת המ"ר הנ"ל. –
ובכלל צריך באור מה שבח הוא להקב"ה במה שאמר לעולמו די ומה כונת הענין. ואפשר לומר ע"פ מש"כ המפרשים דתכלית כונת הקב"ה בבריאת העולם היתה לאושר וזכות האדם שישתדל להתעסק ולהתגדר במעשה העולם, ועי"ז יקנה זכות שלמות הנפש, והנה אם לא הי' הקב"ה אומר לעולמו [כלומר למעשי בראשית] די, היתה הבריאה נגמרת ומשתכללת בכל השלמות הדרושה עד ששוב לא היה מקום לאדם במה להתגדר בו ומה לחדש בעולם, אבל מכיון שאמר די, הניח בזה מקום להאדם לשכלל מעשה הבריאה, ודו"ק .
(חגיגה י"ב א')
ומה שנראה לו לדרוש כאן השם שדי, י"ל משום דשם זה בא כאן בפעם הראשונה בתורה, ולכן סמכו שיש כונה בזה. ומזה תראה, כי מה שציין בעל תורה אור פסוק זה לפ' וישלח (ל"ה י"א) ביעקב שאמר לו הקב"ה כן, אין זה נכון, יען דעד אז כבר נזכר שם זה פעמים בתורה, כאן ובס"פ תולדות ואל שדי יברך אותך, אלא מכוין לפסוק שלפנינו וכמבואר מדרשת המ"ר הנ"ל. –
ובכלל צריך באור מה שבח הוא להקב"ה במה שאמר לעולמו די ומה כונת הענין. ואפשר לומר ע"פ מש"כ המפרשים דתכלית כונת הקב"ה בבריאת העולם היתה לאושר וזכות האדם שישתדל להתעסק ולהתגדר במעשה העולם, ועי"ז יקנה זכות שלמות הנפש, והנה אם לא הי' הקב"ה אומר לעולמו [כלומר למעשי בראשית] די, היתה הבריאה נגמרת ומשתכללת בכל השלמות הדרושה עד ששוב לא היה מקום לאדם במה להתגדר בו ומה לחדש בעולם, אבל מכיון שאמר די, הניח בזה מקום להאדם לשכלל מעשה הבריאה, ודו"ק .
(חגיגה י"ב א')