וקראת עמו ישמעאל. תניא, ישמעאל הוא אחד מאלה שנקרא להם שם עד שלא נולדו, כדכתיב הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל זומפרש בירושלמי דמעלה זו מקריאת השם קודם הלדה הי' רק בצדיקים, וצ"ל הא דחשיב ישמעאל סמך על מ"ש בר"ה ט"ז ב' אין הקב"ה דן את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, ויליף מישמעאל דכתיב בי' (פ' וירא) כי שמע ה' אל קול הנער באשר הוא שם, ואותה שעה צדיק הי', וגם בסוף ימיו עשה תשובה, ע' לקמן ס"פ חיי. –
והנה רש"י בפסוק ט' פירש דעל כל אמירה הי' שלוח לה מלאך אחר, ואפשר לומר בטעם הדבר משום דאמירות שונות ע"י מלאך אחד הוי בכלל אין מלאך אחד עושה שתי שליחות [ב"ר פ"כ], אך לפי"ז אין מבואר למה התפעלה ביותר בקריאת המלאך הרביעי עד שאמרה אתה אל ראי הגם הלום ראיתי אחרי רואי, ומאי אולמי' מהקודמים.
ואפשר לפרש ע"פ מ"ד במגילה ג' א', ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וישתחו לאפיו (יהושע ו׳:י״ב), פריך הגמרא והיכי עביד הכי, והאמר ריב"ל, אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה שמא שד הוא, ומשני שאני התם דאמר לי' כי אני שר צבא ה' עתה באתי, ופריך ודילמא משקרי, ומשני, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה, ע"כ.
ולפי"ז לכי תידק – הנה כאן השלשה מלאכים הראשונים שדברו עם הגר לא הזכירו שם ה', ולפי"ז לא היתה יכולה להיות בטוחה אם באמת מלאך ה' הוא או לא, ואע"פ דאמרו בגמרא דרק בלילה חוששין לשד, אך זה הוא בעיר, אבל בשדה חוששין גם ביום, כמש"כ התוס' בסנהדרין מ"ד א', וכאן דברו אליה המלאכים בשדה, משא"כ המלאך האחרון הזכיר שם ה', באמרו כי שמע ה' אל עניך, והיתה בטוחה כי אמנם מלאך ה' הוא, ולכן קראה בהתפעלות נפשה מענין ראותה אותו. ומכוון לשון הכתוב ותקרא שם ה' הדובר אליה – כלומר, את זה שקרא בשם ה' קראה היא אתה אל ראי, ודו"ק. .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ו)
והנה רש"י בפסוק ט' פירש דעל כל אמירה הי' שלוח לה מלאך אחר, ואפשר לומר בטעם הדבר משום דאמירות שונות ע"י מלאך אחד הוי בכלל אין מלאך אחד עושה שתי שליחות [ב"ר פ"כ], אך לפי"ז אין מבואר למה התפעלה ביותר בקריאת המלאך הרביעי עד שאמרה אתה אל ראי הגם הלום ראיתי אחרי רואי, ומאי אולמי' מהקודמים.
ואפשר לפרש ע"פ מ"ד במגילה ג' א', ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וישתחו לאפיו (יהושע ו׳:י״ב), פריך הגמרא והיכי עביד הכי, והאמר ריב"ל, אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה שמא שד הוא, ומשני שאני התם דאמר לי' כי אני שר צבא ה' עתה באתי, ופריך ודילמא משקרי, ומשני, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה, ע"כ.
ולפי"ז לכי תידק – הנה כאן השלשה מלאכים הראשונים שדברו עם הגר לא הזכירו שם ה', ולפי"ז לא היתה יכולה להיות בטוחה אם באמת מלאך ה' הוא או לא, ואע"פ דאמרו בגמרא דרק בלילה חוששין לשד, אך זה הוא בעיר, אבל בשדה חוששין גם ביום, כמש"כ התוס' בסנהדרין מ"ד א', וכאן דברו אליה המלאכים בשדה, משא"כ המלאך האחרון הזכיר שם ה', באמרו כי שמע ה' אל עניך, והיתה בטוחה כי אמנם מלאך ה' הוא, ולכן קראה בהתפעלות נפשה מענין ראותה אותו. ומכוון לשון הכתוב ותקרא שם ה' הדובר אליה – כלומר, את זה שקרא בשם ה' קראה היא אתה אל ראי, ודו"ק. .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ו)