והיה שמך אברהם. תניא, אברם הוא אברהם, בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם זכלומר, לא דשם אברם הוא לגנאי אלא דגם הוא לשון חשיבות, ורק שם אברהם חשוב יותר וכדמפרש, וע' בדרשא הבאה. .
(ברכות י"ג א')
(ברכות י"ג א')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · בראשית · פרק 17 · פסקה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והיה שמך אברהם. תנא בר קפרא, הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר והיה שמך אברהם, ור' אליעזר אומר, עובר בלאו, שנאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם חועיין מש"כ בסמוך פסוק ט"ו לענין שנוי השם של שרה ובפ' וישלח לענין שנוי השם של יעקב, והמפרשים תמהו הרבה על מוני המצות למה השמיטו למנות איסור זה דשנוי השם של אברהם. ולי נראה פשוט דכפי המתבאר מתוספתא ברכות פ"א לא קיי"ל כל דין זה, ואין הצוויים האלה לעכובא אלא ספור דברים בעלמא, וכך הלשון שם, אמר להם בן זומא לחכמים, לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו. כיוצא בו, לא יקרא שמך עוד יעקב, לא שיעקר שם יעקב ממנו אלא שיהא שם יעקב נוסף על שם ישראל. כיוצא בו שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי אם שרה שמה, בתחלה היא שרי לאומתה ועכשיו היא שרה [מלשון שררה] לכל האומות, ור"ל ששם שרה יהי' נוסף על שם שרי. כיוצא בו לא יקרא עוד שמך אברם והי' שמך אברהם, בתחלה אתה אב לארם ועכשיו אתה אב לכל העולם. אברם אינו לגנאי אלא לשבח, ור"ל ששם אברהם נוסף על שם אברם, הרי מבואר מפורש דס"ל להתוספתא שאין בהוראת שם החדש אברהם איסור לקריאת שם הקודם אלא נוסף עליו, וכמו ביציאת מצרים ושעבוד מלכיות ושם יעקב ושרה, כמבואר, ולכן ראו הפוסקים להשמיט ענין זה אחרי דכפי המבואר אין דרשא זו אלא אסמכתא בעלמא, והלשון עובר בלאו ובעשה מצינו הרבה שהם ע"ד אסמכתא, כמו ביומא י"ט ב' השח שיחת חולין עובר בעשה, ודברת בם ולא בדברים בטלים, ובסוטה ל"ח ב' הנהנה מצרי עין עובר בל"ת אל תלחם לחם רע עין, ובסנהדרין ק"י א' כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו ולא יהי' כקרח ועדתו, ובמכות ט"ז ב' המשהה נקביו ומאן דשתי בקרנא דאומנא עובר בלאו ולא תשקצו את נפשותיכם, וכדומה מן הלשונות כאלה שאינם אלא ע"ד אסמכתא, וה"נ כן, ודו"ק. [שם שם]
והיה שמך אברהם. אמר רמי בר אבא, כתיב אברם וכתיב אברהם, בתחלה המליכו הקב"ה על מאתים וארבעים ושלשה אברים ולבסוף הפליגו על מאתים וארבעים ושמונה אברים, ואלו הן, שתי עינים. שתי אזנים וראש הגויה טר"ל אלו הן הנוספים, ונעשה מספרם בס"ה רמ"ח כמנין אותיות אברהם, ומקודם הי' המספר רמ"ג כמנין אותיות אברם. וענין המלוכה על אלו האברים פירשו התוס' שבתחלה המליכו הקב"ה על האברים שהם ברשותו של אדם להזהר מעבירה, ואח"כ המליכו גם על האברים שאינם ברשותו של אדם, לראות ולשמוע ולהרהר, בכ"ז נעשה אדון גם עליהם להשתמש בם רק לדבר מצוה. .
(נדרים ל"ב ב')
(נדרים ל"ב ב')
אב המון גוים. א"ר יוחנן, מניין ללשון נוטריקון מן התורה יענין נוטריקון הוא, כי לפנים בימי מלכות יון ורומי היו נוהגין בעת חפזון או מלחמה לכתוב בקצור תיבות שלמות וגם ענינים שלמים באותיות אחדות, והי' להם על זה סימנים ורמזים וציונים קבועים [ובזמננו ידוע ענין זה בשם סתינוגר"ף], ומפרש כאן מניין רמז בתורה לנוטריקון, כלומר שענינים ורעיונות שלמים יוכללו באותיות אחדות.
ורש"י בפ' יתרו בפסוק למען יאריכון ימיך הביא דרשא ממכילתא ואם לאו יתקצרון שכן דברי תורה נדרשים מכלל הן לאו ומכלל לאו הן, והוסיף על זה וז"ל, דברי תורה נוטריקון הם, נדרשים מכלל הן לאו ומכלל לאו הן, עכ"ל, ותמה אני מה שכינה ענין דרשא כזו בשם נוטריקון, כי הלא רגילין אנו לפרש נוטריקון ענין הנרמז בראשי תיבות ובאותיות אחדות וכעין הדרשא שלפנינו אבל לא ענין מלא כדרשת המכילתא הנזכרת.
וצ"ל דעיקר ענין נוטריקון הוא גלוי ענין הבא מדברים מפורשים בקיצור, ולכן כל ענין הנתגלה ממאמר סתום, הן ממאמר שלם והן מאותיות ורמזים בעלמא הכל בכלל שם זה. , שנאמר כי אב המון גוים נתתיך, א"ב המו"ן – אב נתתיך לאומות יאכמש"כ והיית לאב המון גוים. , בחור נתתיך באומות יבכמש"כ (נחמי' ט') אתה הוא האלהים אשר בחרת באברם, וע' בסמוך אות ט"ז. , חביב נתתיך באומות יגכמש"כ זרע אברהם אוהבי, ורגילים חז"ל לדרוש ה' כמו ח', מפני שהם ממוצא אחד, ולכן דרשו מן ה' דהמון המלה חביב, וכן דרשו בברכות ל' ב' בהדרת קודש, אל תקרא בהדרת אלא בחרדת, ושם ל"ה א' קודש הלולים דרשו קודש חלולים, ובשבת ל"ב ב' אל תקרא בהלה אלא בתלה, ושם נ"ה ב' פחז כמים דרשו הח' דפחז כמו ה', ובעירובין י"ט א' דרשו גיהנם – גי שיורדין לה על עסקי חנם [עריות, עיי"ש במהרש"א], והמפרשים לא בארו זה, ובפסחים פ"ט א' דרשו מהיות משה – מחיותי' דשה, ובריש מו"ק ב' א' משקין בית השלתין, ומפרש בגמרא בית השלחין לישנא דצחותא הוא דכתיב ואתה עיף ויגע ומתרגמינן ואת משלהי, ופירש"י ה' מתחלף בח', ובמנחות נ"ג א' מצה תהיה – תחיה, ובכריתות י"א א' וממאי דהאי נחרפת לישנא דשנויי הוא דכתיב ותשטח עליו הריפות (שמואל ב י״ז:י״ט), ובירושלמי פאה פ"א ה"א דרשו כבד את ה' מהונך – מחונך, [ממה שחננך ה'], ובירושלמי שבת פ"ז ה"ב סימן לל"ט מלאכות אלה הדברים (ר"פ ויקהל) א' חד, ל' תלתין, ת' תמניא, הרי ל"ט, וסיים על זה לא מתמנעין רבנן לדרוש בין ה' לח', ובפסיקתא רבתי פ' מ"א דרשו הפסוק דתהלים ע"ג הצמת כל זונה ממך – כמו כל זונח ממך.
[ועפ"י כלל חילוף אותיות אלו זב"ז נראה לפרש מ"ש בברכות נ"ז א' הרואה הספד בחלום (כלומר מלת הספד), מן השמים חסו עליו ופדאוהו, ולא נתבאר שייכות זה הפתרון לחלום זה, ולפי המבואר י"ל דדרשו נוטריקון חס פד, הה' לח', ודרשו לשתי תיבות חס פד, חסו ופדאו], ואין להאריך עוד. , מלך נתתיך לאומות ידכמש"כ נשיא אלהים אתה בתוכנו. , ותיק נתתיך באומות טובברכות ט' ב' פירש"י ותיק – צנוע ומחבב מצות, ושניהם מצינו באברהם שהי' עניו כמ"ש ואנכי עפר ואפר, וחבב מצות דכתיב וישכם אברהם בבקר ודרשינן שהי' זריז במצות. , נאמן נתתיך באומות טזכמש"כ ומצאת את לבבו נאמן לפניך.
והנה לכי תידוק דקדקה הגמרא באיזו תוארים בל' השמוש, לאומות, ובאיזו – בב' השמוש, באומות, וטעם הדבר פשוט, דאלה שבל' השמוש הוי מעלת יחס אברהם באותו הענין כלפי האומות, ואלה שבב' השמוש הוי מעלת היחס כלפי הקב"ה, דוק בזה. .
(שבת ק"ה א')
ורש"י בפ' יתרו בפסוק למען יאריכון ימיך הביא דרשא ממכילתא ואם לאו יתקצרון שכן דברי תורה נדרשים מכלל הן לאו ומכלל לאו הן, והוסיף על זה וז"ל, דברי תורה נוטריקון הם, נדרשים מכלל הן לאו ומכלל לאו הן, עכ"ל, ותמה אני מה שכינה ענין דרשא כזו בשם נוטריקון, כי הלא רגילין אנו לפרש נוטריקון ענין הנרמז בראשי תיבות ובאותיות אחדות וכעין הדרשא שלפנינו אבל לא ענין מלא כדרשת המכילתא הנזכרת.
וצ"ל דעיקר ענין נוטריקון הוא גלוי ענין הבא מדברים מפורשים בקיצור, ולכן כל ענין הנתגלה ממאמר סתום, הן ממאמר שלם והן מאותיות ורמזים בעלמא הכל בכלל שם זה. , שנאמר כי אב המון גוים נתתיך, א"ב המו"ן – אב נתתיך לאומות יאכמש"כ והיית לאב המון גוים. , בחור נתתיך באומות יבכמש"כ (נחמי' ט') אתה הוא האלהים אשר בחרת באברם, וע' בסמוך אות ט"ז. , חביב נתתיך באומות יגכמש"כ זרע אברהם אוהבי, ורגילים חז"ל לדרוש ה' כמו ח', מפני שהם ממוצא אחד, ולכן דרשו מן ה' דהמון המלה חביב, וכן דרשו בברכות ל' ב' בהדרת קודש, אל תקרא בהדרת אלא בחרדת, ושם ל"ה א' קודש הלולים דרשו קודש חלולים, ובשבת ל"ב ב' אל תקרא בהלה אלא בתלה, ושם נ"ה ב' פחז כמים דרשו הח' דפחז כמו ה', ובעירובין י"ט א' דרשו גיהנם – גי שיורדין לה על עסקי חנם [עריות, עיי"ש במהרש"א], והמפרשים לא בארו זה, ובפסחים פ"ט א' דרשו מהיות משה – מחיותי' דשה, ובריש מו"ק ב' א' משקין בית השלתין, ומפרש בגמרא בית השלחין לישנא דצחותא הוא דכתיב ואתה עיף ויגע ומתרגמינן ואת משלהי, ופירש"י ה' מתחלף בח', ובמנחות נ"ג א' מצה תהיה – תחיה, ובכריתות י"א א' וממאי דהאי נחרפת לישנא דשנויי הוא דכתיב ותשטח עליו הריפות (שמואל ב י״ז:י״ט), ובירושלמי פאה פ"א ה"א דרשו כבד את ה' מהונך – מחונך, [ממה שחננך ה'], ובירושלמי שבת פ"ז ה"ב סימן לל"ט מלאכות אלה הדברים (ר"פ ויקהל) א' חד, ל' תלתין, ת' תמניא, הרי ל"ט, וסיים על זה לא מתמנעין רבנן לדרוש בין ה' לח', ובפסיקתא רבתי פ' מ"א דרשו הפסוק דתהלים ע"ג הצמת כל זונה ממך – כמו כל זונח ממך.
[ועפ"י כלל חילוף אותיות אלו זב"ז נראה לפרש מ"ש בברכות נ"ז א' הרואה הספד בחלום (כלומר מלת הספד), מן השמים חסו עליו ופדאוהו, ולא נתבאר שייכות זה הפתרון לחלום זה, ולפי המבואר י"ל דדרשו נוטריקון חס פד, הה' לח', ודרשו לשתי תיבות חס פד, חסו ופדאו], ואין להאריך עוד. , מלך נתתיך לאומות ידכמש"כ נשיא אלהים אתה בתוכנו. , ותיק נתתיך באומות טובברכות ט' ב' פירש"י ותיק – צנוע ומחבב מצות, ושניהם מצינו באברהם שהי' עניו כמ"ש ואנכי עפר ואפר, וחבב מצות דכתיב וישכם אברהם בבקר ודרשינן שהי' זריז במצות. , נאמן נתתיך באומות טזכמש"כ ומצאת את לבבו נאמן לפניך.
והנה לכי תידוק דקדקה הגמרא באיזו תוארים בל' השמוש, לאומות, ובאיזו – בב' השמוש, באומות, וטעם הדבר פשוט, דאלה שבל' השמוש הוי מעלת יחס אברהם באותו הענין כלפי האומות, ואלה שבב' השמוש הוי מעלת היחס כלפי הקב"ה, דוק בזה. .
(שבת ק"ה א')
אב המון גוים. תני בשם רבי יהודה, הגר מביא בכורים וקורא יזפרשת בכורים, והרבותא היא, אע"פ דצ"ל בקריאת אותה הפרשה הארץ אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו והגר אין אבותיו מישראל, ומפרש ואזיל טעם הדבר. , מאי טעמא. דכתיב כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם ועכשיו אתה אב לכל הגוים יחור"ל וממילא הוא אב גם לגרים. ומה ששייך לענין זה ולהלכה ונ"מ בזה"ז נבאר אי"ה במקומו בפ' תבוא. .
(ירושלמי בכורים פ"א ה"ד)
(ירושלמי בכורים פ"א ה"ד)
אב המון גוים. הנודר מישראל אסור גם בגרים [דכתיב כי אב המון גוים נתתיך] יטעיין מש"כ בדרשא הקודמת. וע' בט"ז ליו"ד סי' רי"ז ס"ק ל"ה כתב שלא נמצא מקור לדין זה, ובחדושי הגאון רע"א כתב דכן משמע ברא"ש בנדרים, ודבר פלא הוא שמפורש דין זה בתוספתא. ועיין בתוס' ב"ב פ"א דגר יכול לברך ברכת המזון ולהתפלל ולומר אלהי אבותינו, מטעם דרשא זו כי אב המון גוים נתתיך שהוא אב לכל העולם, וע"ע מש"כ בענין זה בפ' בא בפסוק ואמרתם זבח פסח ובפ' בהעלתך בפסוק ויאמר משה לחובב בן רעואל ובריש פ' תבא בענין בכורים, וכאן אין המקום גורם להאריך. .
(תוספתא נדרים ם"ב)
(תוספתא נדרים ם"ב)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad