תושב ושכיר. תושב זה גר תושב, שכיר זה עובד כוכבים רלדבא להוציא שאין הפי' תושב ושכיר כאן כמו תושב ושכיר דתרומה (פ' אמור) דהתם הפי' תושב זה קנוי קנין עולם ושכיר זה קנוי קנין שנים כדמפרש ביבמות ע' א', אבל הכא לא שייך לפרש כן, כי האם מפני שהוא תושב או שכיר יפטר מפסח, ועיין ברמב"ם פ"ט ה"ז מק"פ, וענין גר תושב מבואר בע"ז ס"ד ב' שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז ולקיים שבע מצות דב"נ, ונקרא גר תושב מפני שמותר לנו להושיבו בא"י. ובזמן הזה אין לנו דיני גר תושב, עיין בכורות ל' ב'. והנה בסוגיא דיבמות הנ"ל איתא עוד דרשה תושב ושכיר לרבות נולד מהול וכו', ואנו העתקנו ע"פ שיטת הרמב"ם ושגם היא יותר פשוטה. . (שם)
לא יאכל בו. אין לי אלא בפסח מצרים, בפסח דורות מניין, ת"ל (י"ג ה') ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה רלהואותו הפסוק לדורות איירי כדכתיב ברישיה והיה כי יביאך ה' אל ארץ וגו'. . (פסחים צ"ו א׳)
לא יאכל בו. [מה ת"ל בו], בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת במעשר רלועיין מש"כ לעיל בפסוק מ"ג אות רכ"ח בכלל דרשה זו ובטעם דיוק הלשון בו, וצרף לכאן. ורש"י כתב כאן מאי שייך מעוטא דהמרת דת גבי תושב ושכיר הא ישראל מעליא הוא, עכ"ל. אבל אפשר לפרש דסמיך הגמרא על הדרשה במכילתא כאן דשכיר שבכאן זה עובד אלילים וכמש"כ בדרשה דלעיל, וכ"מ בתוס' יבמות ע"א א' יעו"ש. – וע' ברמב"ם פ"ט ה"ח מק"פ וז"ל, מותר להאכיל מצה ומרור לגר תושב ושכיר, עכ"ל. וכתב הכ"מ הטעם משום דלא יאכל בו לא נאמר אלא במצה ומרור, עכ"ל. ופשוט דהמלה אלא היא ט"ס ומיותרת, ועיין בתוס' יבמות ע"א א' ומש"כ בזה בסמוך פ' מ"ח אות רנ"ו. . (שם שם)