1וכל עבד איש. אין לי אלא עבד איש, עבד אשה מניין, ת"ל מקנת כסף, א"כ מה ת"ל איש – להוציא את הקטן רכטהנה יש בענין דרשה זו גירסות שונות. לפנינו במכילתא איתא, אין לי אלא עבד איש, עבד אשה וקטן מניין ת"ל מקנת כסף מכל מקום, אבל הרמב"ם פ"ה ה"ו מק"פ כתב, הקטן אין מילת עבדיו מעכבתו, שנאמר וכל עבד איש להוציא את הקטן, וכתב הכ"מ דאולי היה לו גירסא כזו במכילתא. והנה אנחנו קבענו בפנים לפי גירסתו של הרמב"ם, יען לפי המתבאר לנו יוצא כך מסוגיא דיבמות מ"ח א' דדריש ר' שמעון בן אלעזר מפסוק זה, וכל עבד איש מקנת כסף, וכי עבד איש ולא עבד אשה, אלא עבד איש אתה מל בעל כרחו ואי אתה מל בן איש בעל כרחו, ופריך ורבנן מאי דעתייהו, אמר עולא, כשם שאי אתה מל בן איש בעל כרחו כך אי אתה מל עבד איש בעל כרחו, ואלא הכתיב וכל עבד איש, ומשני ההוא מבעי ליה לכדשמואל דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שיחרור שנאמר וכל עבד איש, וכי עבד איש ולא עבד אשה, אלא עבד שיש לו רשות רבו עליו קרוי עבד ושאין רשות רבו עליו אינו קרוי עבד, ע"כ. והנה אנו לא קיי"ל כשמואל אלא כרב ור' יוחנן בגיטין ל"ח א' ובקדושין ע"ב ב' המפקיר עבדו צריך גט שיחרור, וא"כ קשה לדידן הא כתיב עבד איש, ולפי"ז ע"כ צ"ל דבא למעט עבד של קטן, ועיין בקרבן נתנאל פ"ד דיבמות אות פ"ט ובמש"כ הכל נתבאר, אלא שצ"ע קצת למה השמיט הרמב"ם דין עבד אשה דשוה לאיש, וי"ל דסמיך על מה שלא כתב ההיפך, וכתב בכלל דהנשים חייבות בפסח כמו האיש, וא"כ גם פרט זה בכלל. .
(מכילתא)
2אז יאכל בו. יכול בפסח מצרים הוא דאינו אוכל אבל בפסח דורות אוכל, ת"ל (י"ג ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה רלואותו הפסוק לדורות איירי, כדכתיב ברישיה והיה כי יביאך ה' אל ארץ וגו'. .
(פסחים צ"ו א׳)
3אז יאכל בו. [מה ת"ל בו], בו מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלאכול, אבל אין מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלאכול בתרומה רלאמשום דבפסח יש מעוטים מיוחדים על זה כדכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, וגם משום עבד גופיה כבר כתיב (פסוק מ"ח) וכל ערל לא יאכל בו, ולכן דרשינן אז יאכל בו אבעלים, אבל בתרומה לא, וטעם דיוק הלשון בו עיין מש"כ בפ' הקודם אות רכ"ח. .
(שם שם)
4אז יאכל בו. אין לי אלא בשעת אכילה, בשעת עשיר, מניין, ת"ל (פ׳ מ"ח) וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה׳ המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, וילפינן אז אז לגז"ש רלבר"ל דכאן בעבד כתיב אז יאכל בו, והתם במילת זכריו כתיב ואז יקרב לעשותו, וילפינן אז דאכילה דעבד מאז דהקרבה בזכרים, שכמו מילת זכריו מעכבתו מהקרבה כך מילת עבדיו, והוא הדין דילפינן גם להיפך אז דהקרבה בזכרים מן אז דאכילה בעבד, שכמו מילת עבדיו מעכבתו מלאכול כך מילת זכריו מעכבתו מלאכול, וכפי שיבא במקומו בפסוק מ"ח, וכה ניתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה. ויצויר שהיה ראוי בשעת שחיטה ולא בשעת אכילה, [אע"פ שאם נמול בשעת שחיטה הלא כבר היה נמול בשעת אכילה], כגון אם בשעת שחיטה היה חולה והיה פטור אז ממילה ועד שעת אכילה חלצתו חמה ונתחייב ועי' בסוגיא כאן. .
(יבמות ע"א א')
5אז יאכל בו. [מי יאכל בו] – רבו, מגיד שמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח רלגלאפוקי מהפירוש דאז יאכל בו קאי אעבד, וטעמיה דאי אעבד קאי הא כתיב בפסוק מ"ח וכל ערל לא יאכל בו. .
(מכילתא)