כל בן נכר. אחד ישראל מומר ואחד עובד כוכבים במשמע, שנאמר (יחזקאל מ״ד:ט׳) כל בן נכר ערל לב רכודערל לב הוא המומר וערל בשר הוא העובד כוכבים, ושניהם במשמע כל בן נכר. ועיין ברמב"ם פ"ט ה"ז מק"פ שכתב המאכיל כזית מן הפסח למומר לעבודת כוכבים או לגר תושב או שכיר הרי זה עובר בל"ת ואיני לוקה אלא מכת מרדות, עכ"ל. והנה אינו מבואר ל"ת כזו על המאכיל, וצ"ל משום דע"כ אינו מזהיר הכתוב כזה לעובד כוכבים עצמו, דלא שייך צווי לעובד כוכבים בדין תורה, אלא מזהיר לישראל עליהם והוי כאלו כתיב לא יאכילו, ובכ"ז מכיון דלא כתיב מפורש לא יאכילו אין לוקין אותו רק מכת מרדות שהוא עונש ב"ד כפי ראות עיניהם, כנודע. . (שם)
לא יאכל בו. אין לי אלא בפסח מצרים, בפסח דורות מניין, ת"ל (י"ג ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה רכזואותו הפסוק לדורות איירי, כדכתיב ברישיה והיה כי יביאך ה' אל ארץ וגו', ובמכילתא כאן הובאה דרשה אחרת לענין זה. . (פסחים צ"ו א')
לא יאכל בו. [מה ת"ל בו], בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת בתרומה רכחובסמוך פסוק מ"ה בדרשה תושב ושכיר דריש ואין המרת דת פוסלת במעשר, ובאמת שתי הדרשות אמת, דכיון דממעטינן מן בו א"כ נתמעטו כל הדברים זולתו, ובכ"ז לקמן פסוק מ"ה דריש ביחוד למעשר, ועיין בטעם הדבר בתוס' יבמות ע"א א'. וטעם דיוק הלשון בו משום דכל פרשת הפסח כתיב באכילה הלשון ממנו או אותו, אל תאכלו ממנו נא, תאכלו אותו, אבל לשון בו לא כתיב עד מקום זה, ולכן דרשוהו. . (שם שם)