1תשמרו. לרבות דברים שהן משום שבות שאסורים פהענין שבות ידוע שהוא דבר שמצד עצמו אין בו איסור רק שעל ידו אפשר לבא לידי מלאכות גמורות או שהן דומות למלאכות גמורות ויש לחוש שמא ידמו זל"ז, כמו שאסרו להפנות בשדה ניר בשבת והיא שדה שנחרשה ועומדת לזריעה (שבת פ"א א') ולרוק בקרקע ולשוף ברגליו אם לא לפי תומו (שם קכ"א ב') ולכבד את הקרקע שאינו מרוצף באבנים או בקרשים (שם צ"ה א') ולפנות אוצר שאינו מרוצף באבנים או בקרשים (שם קכ"ז א') ולקנח טיט שעל רגליו בקרקע (שם קמ"א א') ולשאוב מן הבור בגלגל שמא ימלא לגינתו (עירובין ק"ד א') ועוד הרבה, וכולם אינם אסורים מצד עצמם אלא רק משום גזירה שמא יבא לאשוויי גומות.
וכן אסרו משום שבות דברים כאלה, דאע"פ שאין בהם גזירה שמא יבא לידי מלאכה גמורה, רק מפני שהם דומים למלאכות ממש, וחיישינן שמא ילמדו מהם לעשות מלאכות גמורות הדומות להם, כמו מי שנתפזרו לו פירות בחצירו צריך ללקט על יד ולא יתן לתוך הסל משום דנראה כמעמר (שבת קמ"ג ב), וכשמפרך האוכל מתוך השבלים צריך לפרך בשנוי שלא יהא נראה כדש (שם קכ"ח ב'), ולא לחתוך שחת וחרובין לבהמה מפני שנראה כטוחן (שם קנ"ה א') וכדומה, וטעם איסור כל אלה משום דאמרי' בחגיגה י' א' הלכות שבת הם כהררים התלוים בשערה ואפשר בנקל להכשל בהם, ולכן עשו סייגים וגדרים ומשמרת למשמרת, וכ"ז מדויק בלשון תשמרו ע"פ מ"ש ביבמות כ"א א' עה"פ דפ' אחרי ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי.
ועיין בשבת י"ח א' באה דרשה בפסוק זה, תשמרו לרבות שביתת כלים, אך מפני דלא קיי"ל כן אלא דאין אנו מצווים על שביתת כלים, לכן השמטנוה. .
(מכילתא)
2לא תזכירו. מהו לא תזכירו, שלא יאמר אדם שמור לי בצד ע"ז פלונית פור"ל שלא יציין אדם לחבירו מקום להמתין עליו את מקום עבודת כוכבים פלונית, ובמכילתא איתא הלשון שלא יעשנו בית ועד, לא יאמר לו היכן אתה שרוי – במקום עבודת כוכבים פלונית. .
(סנהדרין ס"ג ב')
3לא תזכירו. תניא, רבי אומר, ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לשבח אי אתה מזכיר, אבל אתה מזכיר לגנאי, שנאמר (פ׳ עקב) שקץ תשקצנו פזענין זה בא בע"ז מ"ה א' ויליף שם מפסוק דפרשת ראה ואבדתם את שמם מצוה לכנות לה שם רע, כיצד היו קורין לה בית גליא קורין אותה בית כריא [לשון חפירה ושפלות], והא דלא ניחא ליה לרבי כאן ללמוד מאותו הפסוק י"ל משום דבכנוי השם אין השם העקרי נאבד, ולא שייך על זה לומר ואבדתם, ובאמת תמה במהרי"ק שורש קס"ב דלפי הגמ' הנ"ל דבכנוי הוי כמאבד השם העקרי קשה היאך אנו כותבין בגט פלוני המכונה כך וכך אחרי דבזה רומזים על עקירת השם העקרי, אמנם באמת לא קשה, דכל דבר לפי ענינו, דבגט הוי המשמעות שאותו שם הקודש יש לו גם כנוי זה, משא"כ בעבודת כוכבים מצוה זו מסתעפת לשני ענינים, האחד לאבד את השם העקרי, והשני לכנות לה שם רע, וא"כ מכוונין בכנוי זה לעקור את השם העקרי, ודו"ק. .
(מכילתא)
4לא תזכירו. שלא תשבע לגוי ביראתו פחקרוב לומר שט"ס הוא, וצ"ל שלא תשביע, כלומר שלא תגרום לו שישבע לך ביראתו וכעין הדרשה שבסמוך ולא יגרום לאחרים שיקיימו בשמו וסמיך זה על לשון לא תזכירו בהפעיל שלא תגרמו לאחרים שיזכירו, או דהכוונה שלא תשבע אתה לו וכעין הדרשה שבסמוך שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו כפי שנבאר שם. .
(שם)
5לא ישמע על פיך. הרי זו אזהרה למדיח לעבודה זרה פטהעונש למדיח כתיב בארוכה בפ' ראה, ורק משום שאין עונשין אא"כ מזהירין באה כאן האזהרה. וכ"כ הרמב"ם בפ"ה ה"ו מעבודת כוכבים, והכ"מ לא גלה המקור מכאן, ובעל עין משפט לא ציין בכאן לרמב"ם שם. .
(סנהדרין ס"ג ב׳)
6לא ישמע על פיך. שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו צעיין בדרשה הבאה, ולכאורה זה הנודר בשמו והמקיים בשמו הוא עובד עבודת כוכבים ממש, וה"ז בכלל לא תעבדם, ואין זה חומר בעלמא מן לא ישמע על פיך. ונראה דהכונה שלא תדור לעובד כוכבים ולא תקיים לעובד כוכבים בשם עבודת כוכבים, והיינו הא דדרשת המכילתא לעיל לא תזכירו שלא תשבע לעובד כוכבים ביראתו וכמש"כ שם. .
(שם שם)
7לא ישמע על פיך. אבוה דשמואל אומר, אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים, שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעבודת כוכבים שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך צאגם זה בכלל דלא ישמע על פיך, כיון דהוא גורם לו שישבע וכמבואר בדרשה הקודמת שלא יגרום לאחרים שיקיימו בשמו. ויש מחלוקת הראשונים אם איסור זה גמור הוא מדאורייתא או רק מחמת חסידות בעלמא, ועיין ברמ"א לאו"ח סי' קנ"ו דיש מקילין לעשות שותפות עם העובד כוכבים בזה"ז, משום שהעובדי כוכבים שבזה"ז אין נשבעין לעבודת כוכבים ואע"פ שמזכירים שם עבודת כוכבים מ"מ כונתם לעושה שמים וארץ, אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר, ובני נח אינם מצווים על השיתוף, ויש מן האחרונים חולקים עליו דב"נ מצווים על השיתוף ושקלו וטרו בזה הרבה.
ונראה לי ראיה לדעת הרמ"א מסנהדרין ע"ד ב', בעו מיניה מר' אמי, ב"נ מצווה על קדוש השם או לא, ופשטו מהא דכתיב בנעמן בעת שנעשה גר תושב וקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים אמר לאלישע (מלכים ב ה׳:י״ח) לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבוא אדוני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי והשתחויתי בית רמון, ור"ל שאנוס הוא להשתחוות לעבודת כוכבים של אדונו עם אדונו, וכתיב ויאמר לו אלישע לך לשלום, ואם איתא דב"נ מצווה על קדה"ש לא לימא ליה לך לשלום, ופירש"י דלשון זה מורה שהודה לו במה שעושה, ע"כ.
והנה איסור שיתוף לישראל ילפינן בסנהדרין ס"ג א' מפסוק זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, ור"ל דלשון לבדו מורה גם בלא שיתוף, ומבואר דאי לא כתיב לבדו היה מורה היתר שיתוף. ושם באותו ענין דנעמן ואלישע מבואר במלכים שם שאמר נעמן בקבלו עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים אמר לו כי לא יעשה עבדך עולה וזבח לאלהים אחרים כי אם לה', ולא סיים לה' לבדו, ולפי מש"כ דבלא מלת לבדו מורה היתר שיתוף, וא"כ אם נימא דב"נ מצווה על השיתוף קשה כקושיית הגמרא שהבאנו איך אמר לו אלישע לך לשלום והא זה הוי כהודאה על דבריו, אלא ודאי דב"נ אינו מצווה על השיתוף, ודו"ק.
וכן יש לדון מלשון זה שאמר נעמן כי לא יעשה עוד עבדך עולה וזבח כי אם לה', ומבואר בסוף פ"ק דברכות י"ב ב' דלשון כי אם אינו מורה על עקירת הדבר זולתו בהחלט אלא גם על שיתוף הדבר בטפילות, כמ"ש שם על הפסוק דירמיה כ"ג הנה ימים באים וגו' לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בנ"י מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה וגו' מארץ צפונה ומכל הארצות, לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו. כיוצא בו, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו, אע"פ דבשני הענינים כתיב הלשון כי אם, וא"כ מכיון שאמר נעמן כי אם לה', ולא בלתי לה', כלשון התורה, מבואר שלא כוון לעקר עבודת כוכבים כולה אלא לעשותה טפל, ואלישע אמר לו לך לשלום, ובזה הודה לו, כמש"כ, א"כ מבואר שאינו מצווה על השיתוף ודו"ק. .
(שם שם)