1וביום השביעי תשבות. מה ת"ל שבת בענין שביעית, ללמדך שלא תתעקר שבת בראשית ממקומה עטבאור הענין, כי תכלית השביתה ביום השביעי ובשנה השביעית אחת היא, שבאים להורות שביתה ממלאכה המורה על חדוש העולם, כנודע, ולפי"ז הו"א דבשנת השמטה א"צ לנהוג עוד מצות שבת לימים, אחר שכבר יש אות בזה בשמטה שנתית, וכמו דקיי"ל בשבת שפטור מתפלין משום דכיון דתפלין הוא אות ושבת אות א"צ בשבת לאות של תפלין, כמבואר לפנינו בפ' תפלין בפ' בא – קמ"ל דאעפ"כ לא תבטל מצות שבת בשנת השמטה, ומה שנקרא שבת סתם בשם שבת בראשית הוא כדי להבדיל שם שבת של ימים משבת שמטה שהשמטה נקרא ג"כ שבת כמבואר בפ' בהר, ויש גורסין כאן שלא תסתרס שבת בראשית ממקומה, ונראה עיקר הגירסא כמו שהעתקנו שלא תתעקר וכמו שנבאר לקמן בפ' שלש רגלים. .
(מכילתא)
2למען ינוח שורך. מכאן שמצווה אדם על שביתת בהמתו כמוהו פר"ל שלא תעשה מלאכות עביר האדם, לחרוש ולדוש ולטעון משא וכדומה, אבל מה שנוגע לגופה אין זה בכלל שביתה כגון שתתלוש עשבים מן המחובר בשבת לאכול וכמבואר בדרשה הבאה. .
(ירושלמי שבת פ"ה ה"ג)
3למען ינוח שורך. הוסיף לך הכתוב נייח אחד שיהא תולש מן הקרקע ואוכל, או אינו אלא יחבשנו בתוך ביתו, אמרת, אין זה נוח פאנסמך על הדרשה הקודמת שמצווה האדם על שביתת בהמתו בשבת ממלאכה, על זה אמר כאן דרק במלאכות שלצורך האדם אסורה, כגון לחרוש ולדוש וכדומה, אבל במה שנוגע לה לגופה מותרת, ומפרש בטעם הדבר משום דאין סברא שלא נניח לשור לתלוש מן המחובר, משום דאין זה נוח להשור, והכתוב אומר למען ינוח. ועיין בשבת קכ"ב א' מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים בשבת, ומקורו מהכא כמ"ש התוס' שם. .
(מכילתא)
4וינפש בן אמתך. בעבד ערל הכתוב מדבר, או אינו אלא בעבד מהול, כשהוא אומר (פ' ואתחנן) למען ינוח עבדך ואמתך כמוך – הרי עבד מהול אמור פבסמיך דאיירי התם בעבד מהול מלשון כמוך, ועיין מש"כ לעיל בענין זה בפרשת יתרו. .
(יבמות מ"ח ב')
5והגר. בגר תושב הכתוב מדבר פגענין גר תושב ידוע שהוא עובד כוכבים המקבל עליו לפרוש מעבודת כוכבים ולשמור שבע מצות בני נח, ובזה"ז אין גר תושב נוהג שאינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, עיין ערכין כ"ט א'. , או אינו אלא בגר צדק, כשהוא אומר (פ׳ יתרו) וגרך אשר בשעריך הרי גר צדק אמור פדדלשון אשר בשעריך מורה על גר צדק. .
(שם שם)