תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסקה 11

לא תגנבו. אמר רבא, למה ל' דכתב רחמנא לא תגנבו [לילף מרבית ואונאה]^נטשמחסרו ממון והוא הדין לגניבה. , לא תגנבו על מנת למיקט, לא תגנבו על מנת לשלם תשלומי כפל ^סענין ע"מ למיקט פי' הרמב"ם בסה"מ מל"ת רס"ד שהוא כדי לצערו אף שרצונו להשיב לו [ומיקט הוא מלשון נקטה נפשי בחיי (איוב י׳:א׳)], ובשטמ"ק הביא פי' זה בשם יש מפרשים, וכתבו על זה ולא נראה דהא מעשים בכל יום שעושים כך, אלא הפי' ע"מ למיקט – ע"מ לצערו וגם אינו משיב לו, יעו"ש. ולדעתי פי' הרמב"ם נראה ונראה, יען דאם כונתו לעכב הגניבה מהיכי תיתא שלא יתחייב בזה שמכוין לצערו, והלא עכ"פ מחסרו ממון הוא, וא"כ מש"כ השטמ"ק ממעשים בכל יום אין זה פירכא והוא איסור גמור.
וענין גניבה ע"מ לשלם תשלומי כפל הוא שרוצה זה להנות לו ויודע בו שלא יקבל, ולכן גונב אצלו כדי שיתחייב לשלם לו תשלומי כפל או ד' וה'. ובקצוה"ח סי' שמ"ח נסתפק אם בגניבות אלו, ע"מ למיקט חייב גם באונסין אם נאבדה הגניבה כמו בסתם גניבה, משום דיש סברא לומר כיון דבדעתו להשיב לו הגניבה ואינו עושה כ"א לכונה צדדית, ונהי דאיסורא עביד אבל אין בו דין גנב להתחייב באונסין, והביא סמוכין משטמ"ק ס"פ המפקיד דאינו חייב.
ולי נראה דחייב באונסין, משום דדבר ידוע הוא שאין לוקין על לאו דגניבה משום דהוי ניתק לעשה דוהשיב, ומטעם זה קיי"ל דאפילו אם אין הגניבה בעין ג"כ אינו לוקה, משום דכיון דחייב באונסין הוי ניתן להשבון, וא"כ אי ס"ד דבגונב ע"מ למיקט אינו חייב באונסין, א"כ אם נאבדה הגניבה הרי צריך להתחייב מלקות על לאוין אלה כיון שאינו ניתן להשבון, וזה לא שמענו מעולם, ואי הוי כן הדין, לא הוי משתמטו הגמרא והפוסקים לפרש כן, ודוחק לומר דלא פלוג, וצ"ע. .
(ב"מ ס"א ב')

לא תגנבו. בגונב ממון הכתוב מדבר, או אינו אלא בגונב נפשות, אמרת, במה הכתוב מדבר – בממון, אף לא תגנבו – בממון ^סאר"ל כל המשך הפסוקים שבכאן איירי בעניני ממון, כמו לא תעשוק ולא תגזול ולא תלין פעולת שכיר, ולכן גם לא תגנבו איירי בכזה, אבל פסוק לא תגנוב דכתיב בפ' יתרו איירי בגונב נפשות, משום דכל הפרשה שם איירי בענין נפשות, לא תרצח, לא תנאף וכו'.
ומה דכתיב לא תגנבו בלשון רבים כתב הראב"ע דכולל גם את הרואה ושותק דגם הוא נחשב כגנב, ובס' רה"ז כתב די"ל דכולל גם הקונה מן הגנב וכדאיתא במ"ר פ' בראשית שהיו דנים את מקבלי הגניבה כגנבים משום דלא עכברא גנב אלא חורא גנב, וצ"ע לפי"ז במש"כ הרמ"א בחו"מ סי' ל"ד ס"ז דהחולק עם הגנב אינו נפסל לעדות. .
(סנהדרין פ"ו א')