וכרמך לא תעולל. איזהו עוללות, כל שאין לה לא כתף ולא נטף מבהשרביט האמצעי שבאשכול תלויין בו אשכלות קטנים הרבה, ומכיון שדחוקים זב"ז הן שוכבין כל אחד בכתף חבירו, ולכן נקראים כתף, וכשהן מפוזרים בשרביט אחד לכאן ואחד לכאן אין זה כתף, ונטף הם הגרגרים של ענבים המחוברים בסוף השרביט ששם רגיל להיות תלוים ענבים הרבה, ועל שם שענפיו נוטפות למטה נקרא נטף, ולשון הכתוב לקרוא לאשכול שאין לו כתף ולא נטף בשם עולל, לפי שהוא בערך שאר אשכלות כערך עולל לפני האיש.
[פאה פ"ז מ"ד].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסקה 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וכרמך לא תעולל. אפילו כולו עוללות מגע' בדרשה הקודמת מה הן עוללות, ור"ל אפילו כל הכרם מלא אשכולות כאלה נקראים עוללות ולא נימא כיון דכל הכרם מלא מכאלה הם עקרי אשכולות.
, אם כן למה נאמר כי תבצור כרמך לא תעולל (פ' תצא) שאין לעניים קודם הבציר מדס"ד דמקשן דשיעור בציר הם ג' אשכולות שעושין רביעית, ושיעור זה הוא רק באשכולות שאינן עוללות, ומכיון שהכרם כולו עוללות אין כאן כלל שיעור בצירה ובלא"ה לא שייך לעניים, וא"כ איך אפשר לומר כרם שכולו עוללות שייך לעניים, ומשני דהא דכתיב כי תבצור לא תעולל אינו בא להורות על שיעור הבציר כמש"כ אלא בא להורות שקודם הבציר לא זכו בו עניים.
.
(שם שם מ"ז)
(שם שם מ"ז)
ופרט כרמך. איזהו פרט – זה הנושר בשעת הקצירה מהלאפוקי אם חתך את האשכול ונסתבך בעלים ונפל לארץ ונפרט אינו שייך לעניים מפני שלא נפרט דרך בצירה, וכעין זה נתבאר בפסוק הקודם לענין לקט, עיי"ש אות מ"א.
.
(שם שם מ"ג)
(שם שם מ"ג)
לא תלקט. מהו לא תלקט – לא תלקט לו לעני מור"ל לא תסייעו לעני ללקוט, דבזה הוא גוזל את שאר העניים, ויתכן דמדייק מדלא כתיב לא תלקוט בחולם הקו"ף אלא בציר"י, דמשמע שלא תסייע בלקיטה.
.
(גיטין י"ב א')
(גיטין י"ב א')
לא תלקט. [וסמיך ליה לעני ולגר] – להזהיר העני על שלו מזע"ד אסמכתא דריש כן שגם העני חייב להניח פאה משדהו, ואיירי בעני הראוי ליטול פאה, כשאין שדהו שוה מאתים זוז, דאל"ה פשיטא דלאו עני הוא כמבואר בפ"ח מ"ח דפאה.
.
(חולין קל"א ב')
(חולין קל"א ב')
לעני ולגר. לעני ולגר ולא לעורבים ולא לעטלפים מחכי לקט שכחה ופאה אין גופן קדוש כתרומה, ולכן אם אין עניים מחזירין אחריהן אינו מחויב לעזבן כהפקר לחיות ולעופות, כי המצוה היא רק שיגיעו לעני ולגר, ואין המצוה בגוף עזיבתם, וגם אינו מחויב ליתן דמיהם אם לא באו עניים בשעתן, שהרי לא כתיב ונתן לעניים אלא תעזוב אותם.
.
(שם קל"ד ב')
(שם קל"ד ב')
לעני ולגר. תניא, שני גרגרים פרט שלשה אינן פרט, שתי שבלים לקט שלשה אינן לקט, מאי טעמא, לעני ולגר תעזוב אותם, לעני אחד ולגר אחד מטואע"פ דבפ' תצא כתיב בענין זה לגר ליתום ולאלמנה, וא"כ משמע תלת, אך הא דליתום ולאלמנה הוי פירושא דלעני דכתיב כאן, ר"ל מי הוא סתם עני – יתום ואלמנה, ומדכללן בחדא אין כאן אלא אחד, ולגר אחד הרי כאן שנים, אבל שלשה שייך לבעה"ב כמבואר, וע' מש"כ שם.
.
(ירושלמי פאה פ"ו ה"ד)
(ירושלמי פאה פ"ו ה"ד)
תעזוב. תניא, הפאה אין בה טובת הנאה לבעלים, מאי טעמא עזיבה כתיב בה נר"ל אין להבעלים הזכות ליתנם לעני שירצה אלא כל הקודם זכה, ובהגמ"ר רפ"ק דב"ב כתב דהא דאין לבעלים טובת הנאה במתנות עניים הוא רק ליתן כל הפאה לקרובו עני, אבל מקצת מותר ליתן, וזה חדוש שלא מצינו ענין זה בפוסקים. ואמנם נראה ראיה מכרחת לזה ממשנה ו' פ"ח דפאה היה מציל [חלק מעשר עני עבור קרובו עני] נוטל מחצה ונותן מחצה [ר"ל נוטל מחצה ומצניעו לקרוביו], והרי מבואר כהגמ"ר. ועיין בתוס' ור"נ בסוגיא שלפנינו.
.
(חולין קל"א ב')
(חולין קל"א ב')
תעזוב. מה ת"ל עוד להלן (פ' אמור) תעזוב, לכדתניא, המפקיר כרמו ולשחר השכים ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשרות נאואע"פ דהזוכה מהפקר פטור מלקט שכחה ופאה כמש"כ בפ' הקודם אות כ"ו, מ"מ בהפקר כי האי שזכה בו עצמו חייב ומרבינן זה מרבוי הלשון תעזוב, אבל ממעשר פטור משום דלית ביה רבוי. והרמב"ם בפ"ה הלכה כ"ז ממתנ"ע כתב טעם החיוב בזה שהרי שדך וכרמך אני קורא בה, כיון שהיה שלו והרי היא עכשיו שלו, עכ"ל. ואע"פ דהגמרא מרבה זה מרבוי הלשון תעזוב צ"ל דהרמב"ם מוסיף להסביר טעם הדבר ע"פ סברא נסמכת אל לשון הפסוק שבאותו ענין, כמו שכתבנו מדרכו זאת בר"פ שמיני ובס"פ אחרי.
.
(שם קל"ד ב')
(שם קל"ד ב')
תעזוב. ונאמר עוד להלן (פ' אמור) תעזוב, ללמד שאם לא הפריש מן הקמה יפריש מן העמרין, לא הפריש מן העמרין יפריש מן הכרי, משום ר' ישמעאל אמרו אף מפריש מן העיסה נבואע"פ דבעלמא שנוי קונה, אך שאני הכא דיש רבוי מתעזוב יתירא. וכתבו התוס' אע"פ דכבר ילפינן דרשה מתעזוב שבפ' אמור [היא דרשה הקודמת לפנינו], אך תרתי ש"מ [עיין תוס' ב"ק צ"ד א'].
.
(תמורה ו' א')
(תמורה ו' א')
תעזוב. תניא, מניין שספק לקט – לקט, ספק שכחה – שכחה, ספק פאה – פאה דכתיב תעזוב, הנח לפניהם משלך נגעיין בתוי"ט ספ"ד דפאה בטעם הדרשה דמדהיה יכול לכתוב עזוב וכתיב תעזוב, משמע אתה משלך תעזוב. ומפרשי הירושלמי פירשו מדכתיב זה הענין שתי פעמים כאן ובפ' אמור, ולא נראה לי פירוש זה, דהא כבר דרשינן בדרשות הקודמות שתי דרשות מרבוי תעזוב יתירא דכתיב בפ' אמור, וכתבו התוס' בב"ק צ"ד א' על אלה שתי הדרשות דתרתי ש"מ, ולפי פירוש המפרשים יהיה צ"ל תלתא ש"מ וזה לא מצינו בשום מקום, ולכן נראה עיקר כפי' התוי"ט. וע"ע בחולין קל"ד א' יליף ענין דרשה זו מפסוק דתהלים עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו. ועיין מש"כ בפ' משפטים בפסוק ודל לא תהדר בריבו מעניני ספק צדקות בכלל, עיי"ש בארוכה.
.
(ירושלמי פאה פ"ד ה"ה)
(ירושלמי פאה פ"ד ה"ה)
תעזוב. הנח לפניהם והם יבזבזו, ואפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבזבז, לזה שומעין שאמר כהלכה נדדכן משמע לשון עזיבה, הפקר מוחלט, ומיהו אם כולם מסכימים לחלק מותר, ונראה הסברא בזה דכיון דאין גם אחד שמעכב הוי כאלו זכו כולם ואח"כ מבקשים לחלק ביניהם.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
תעזוב אותם. הפאה נתנת במחובר לקרקע נהשיניח לעניים שיתלשו בעצמן ממחובר.
, בדלית ובדקל בעה"ב מוריד ומחלק לעניים נודלית הוא גפן המודלה על גבי כותל גבוה, ודקל הוא הגבוה הרבה. וטעם הדבר שלא יתלשו העניים בעצמן כדי שלא יסתכנו כשידחקו זא"ז, ומ"ש ומחלק לאו דוקא הוא, דהא קיי"ל דאסור לחלק אלא צריך להניח לפניהם ומעצמם יקחו [כבדרשה הקודמת] אלא בא להוציא שלא ישליך לפניהם מרחוק, וטעם הדבר שלא יראה עני קרובו ויצמצם להשליך סמוך לו.
, דכתיב לעני ולגר תעזוב – הנח לפניהם, יכול אפילו בדלית ובדקל כן, ת"ל אותם נזמפרש בירושלמי אותם מעוטא הוא, וסברא היא, שבא למעט אלו שיש בהם סכנה בקחתם בעצמם מן המחובר כמש"כ באות הקודם, ועיין ריש פ"ד דפאה.
.
(ירושלמי פאה פ"ד ה"א)
(ירושלמי פאה פ"ד ה"א)
תעזוב אותם. אותם מעוטא הוא, זו לעניים ולא לעשירים, אבל מה שאמור במקום אחר – בין לעניים בין לעשירים נחר"ל דלקט שכחה ופאה הוא מטעם הפקר, ורק הפקר זה מיעטה התורה אף דהוי הפקר רק לעניים ולא לעשירים, אבל סתם הפקר אם הפקיר לעניים ולא לעשירים לא הוי הפקר. ונ"מ בהפקר זה דהוי רק לעניים לבד, שאם לא באו עניים וזכה בהן אחר נדון כדין הפקר שפטור ממעשר. וע"ע מענין דרשה זו לפנינו בס"פ משפטים בפסוק והשביעית תשמטנה ונטשתה ומש"כ שם.
.
(שם פ"ו ה"א)
(שם פ"ו ה"א)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad