1זאת תורת החטאת. תניא, יכול דם חטאת העוף שנתז על הבגד יהא טעון כבוס, ת"ל זאת צזר"ל דהו"א כיון דמרבינן מלשון תורת תורה אחת לכל החטאות, כבדרשה הבאה הוי גם חטאת עוף בכלל, על זה אמר זאת למעט חטאת עוף, ועיקר טעם מעוט חטאת עוף יתבאר בסמוך מלשון במקום אשר תשחט בנשחטות דבר הכתוב ולא בנמלקות שהוא חטאת עוף. ובדרשה הבאה מרבינן מלשון תורת החטאת גם חטאת פנימי שנשרפת ואינה נאכלת, ולכאורה כמו שיש מעוט לעוף מלשון אשר תשחט כמו כן יש מעוט לחטאת פנימי, מלשון תאכל (פ' י"ט) לאפוקי חטאת פנימי שאינה נאכלת, וא"כ מאי חזית לרבות מן הלשון תורת חטאת פנימי ומן זאת למעט חטאת עוף ולא להיפך, אך יותר יש סברא למעט חטאת עוף דלא דמי לחטאת בהמה רק לשני דברים לענין שדמה ניתן בחוץ ושנאכלת מאשר למעט חטאת פנימי דהוקש לחטאת חצוני בהרבה דברים כמו לענין שחיטה בצפון וקבלת דם בכלי ומתן קרן ואצבע וחוד הזוית ואישים, ולכן מכיון שיש רבוי ומעוט מרבינן חטאת פנימי וממעטינן חטאת העוף, ודו"ק.
.
(זבחים צ"ב א')
2זאת תורת החטאת. תורת החטאת – תורה אחת לכל החטאות, שאם נתז מדמן על הבגד טעון כבוס, אחד חטאת הנאכלת ואחד חטאת הפנימית צחחטאות שדמן נזה בפנים אין נאכלות אלא נשרפות. וטעם הדיוק מדלא כתיב תורת החטאות, בלשון רבים, דרבים הם מיני חטאות, חטאת הנאכלת וחטאת הנשרפת, חטאת בהמה, חטאת העוף, וחטאת מנחה.
.
(שם שם)
3זאת תורת החטאת. א"ר יצחק, מאי דכתיב זאת תורת החטאת, לומר לך, כל העוסק בתורת חטאת הרי הוא כאלו הקריב חטאת צטפירש"י דהול"ל זאת חקת החטאת, עכ"ל, ולא אדע מה טיבותא דלשון חקת מתורת. ולו"ד נראה דמדייק יתור כל לשון זה, דהא בפ' ויקרא פרטה התורה דיני הרבה קרבנות מבלי להקדים להם הלשון זאת תורת, וה"נ הול"ל ואם חטאת קרבנו. ונראה דאין הכונה כאלו הקריב ממש, ולפי"ז היכי שחייב חטאת יהיה יכול לפטור עצמו בתורה, אלא ר"ל זכותו גדול מאוד כזכות ההקרבה, אבל מחיוב הקרבת חטאת לא נפטר. וראיה לזה, שהרי אמרו בשבת י"ב ב' מעשה בר' ישמעאל בן אלישע שקרא והטה נר בשבת וכתב על פנקסו לכשיבנה ביהמ"ק יביא חטאת, ואי נימא דהוי כאלו הקריב חטאת ממש, היה יכול לפטור עצמו בעסק התורה בזה, וכן ביומא פ' א' האוכל חלב בזה"ז צריך שיכתוב לו, ופירש"י שאם יבנה ביהמ"ק בימיו יביא קרבן חטאת על שגגתו, משמע דבזמן שאין מקדש אין לו תקנה ואפי' בדברי תורה, וכן יהיה צריך לפרש במגילה ל"א ב' כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהם מעלה אני עליהם כאלו הקריבו וכו', שיהיה זכותם גדול כזה, אבל לא לענין פטור וחובה. –
וע' ברבינו בחיי פרשה זו דלא די באמירה לחוד אלא צריך לבאר גם פרטי דיני הקרבן. ונראה דדייק כן מלשון כל העוסק, דלשון עוסק יונח על השקידה והעיון ומו"מ בבאור פרטי הדינים, ועיין בפיה"מ להרמב"ם סוף מנחות.
.
(מנחות ק"י א')
4במקום אשר תשחט. תניא, דם חטאת העוף שניתז על הבגד אינו טעון כביסה, מאי טעמא, במקום אשר תשחט כתיב, בנשחטות הכתוב מדבר [להוציא את העוף שאינה נשחטת אלא נמלקת] קעיין מש"כ לעיל אות צ"ז.
.
(זבחים צ"ב א')
5במקום אשר תשחט העולה. והיכן הוא – בצפון קאובעולה מפורש ר"פ ויקרא ושחט אותו צפונה לפני ה', וע"ע מש"כ בזה בפ' ויקרא (ד' כ"ט).
.
(שם מ"ח א')
6תשחט החטאת. ולמה כן – כדי שלא לפרסם את החוטאים קבהענין יתבאר ע"פ מ"ש בסוטה ל"ב ב' מפני מה תקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עבירה [שלא ישמעו וודוים], שהרי לא חלק הכתוב מקום בין עולה לחטאת, ע"כ. ור"ל כמו דמצינו שהגביל הכתוב מקום לשחיטת החטאת באותו מקום ששוחטין בו העולה ולא מצינו כלשון זה בקרבן אחר [זולת באשם מפני שגם הוא כחטאת], ובא בזה להורות שלא יעשו ציונים מיוחדים לשחיטת החטאת, כדי שלא יתבייש החוטא שמביא החטאת, ועיי"ש עוד בגמרא.
.
(ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג)
7קדש קדשים היא. קודש קדשים – לרבות זבחי שלמי צבור לצפון, היא – למעט איל נזיר ותודה קגר"ל דכיון דלאחר שאמר שתשחט החטאת במקום שחיטת העולה דהיינו בצפון כמש"כ, סיים על זה קודש קדשים היא, ש"מ דלשון זה מורה טעם על דין זה, כלומר דמפני שהיא ק"ק לכן תשחט בצפון שהוא לפני ה', וא"כ ממילא מבואר שכל קדשי קדשים שחיטתן בצפון. אך שלא נימא דהא גם קדשים קלים קדושים הם וישחטו אותן בצפון [ואע"פ דכתיב קודש קדשים אך באמת מצינו דגם קדשים קלים נקראו קדשי קדשים כמ"ש בקדושין ס"ט ב' על הפ' דעזרא אשר לא יאכלו מקדש הקדשים דקאי על כל הקדשים, יעו"ש] על זה אמר היא למעט איל נזיר ותודה דהיינו קדשים קלים. והטעם בזה נראה כדי להבדיל בין קודש לקודש.
.
(תו"כ)