1וכל מנחת כהן. לרבות מנחת נדבתו צבומבואר מזה דמנחת הכהנים נקראת מנחת חובה, שהרי מנחת נדבה מרבה מכל, וזה היפך מדעת הגמרא במנחות ע"ג ב' על הפ' דפ' ויקרא (ה' י"ג) גבי מנחת חוטא של כהן דכתיב בה והיתה לכהן כמנחה דרשו למה כתיב לשון זה, ומשני משום דהו"א כיון דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל [הוא פסוק שלפנינו], סד"א מנחת נדבתו הוא דאינה נאכלת אבל מנחת חובתו [היינו מנחת חוטא] נאכלת, קמ"ל והיתה לכהן כמנחה, מקיש חובתו [מנחת חוטא] לנדבתו, מה נדבתו אינה נאכלת, כדכתיב לא תאכל, כך חובתו אינה נאכלת, יעו"ש, וזה מפורש לכאורה ההיפך מדרשת התו"כ שלפנינו, דקרי למנחת חביתין וחינוך מנחת חובה. ויתכן דלא רק מהמלה "וכל" מרבינן בתו"כ כ"א כל הכתוב מיותר הוא ובא רק לכלול כל המנחות מלבד מנחת חביתין האמורה בענין והתו"כ והגמ' לא פליגי, וכל אחד מוצא הפשיטות בדבר אחר.
.
(תו"כ)
2מנחת כהן. מנחת כהנת נאכלת, דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, מנחת כהן ולא מנחת כהנת צגהיינו בפנויה או בכהנת הנשואה לישראל, אבל בת ישראל הנשואה לכהן מנחתה נקמצת והשירים מתפזרין על בית הדשן ואינן נשרפות כמנחת כהן, והיינו משום חלק שלה, וגם אין נאכלין משום חלק בעלה הכהן, ולכן מתפזרין השירים על בית הדשן.
.
(סוטה כ"ג ב')
3כליל תהיה. נאמר כאן כליל ונאמר במנחת כהן גדול (פ' ט"ו) כליל, מה מנחת כהן גדול כליל תקטר אף מנחת כהן הדיוט כליל תקטר צדר"ל דאין הפי' כליל תהיה שתכלית השריפה רק מפני איסור אכילתה, אלא דהשריפה עצמה מצוה, והיינו שמצוה להקטירה כמו מנחת כה"ג דכתיב בה מפורש כליל תקטר.
.
(מנחות נ"א ב')
4כליל תהיה. אין לי אלא כולה, מקצתה מניין ת"ל תהיה, אפילו כל שהוא צהיתכן דמדייק כיון דהפי' כליל חהיה שמצוה להקטירה כמו מנחת כה"ג א"כ למה לא כתיב בה מפורש תקטר כמו לעיל במנחת כה"ג, אלא משום דסתם הקטרה אינה פחותה מכזית כמבואר בכ"מ בגמרא, ולכן כתיב לשון תהיה להורות דאפילו כל שהוא.
.
(תו"כ)
5כליל תהיה לא תאכל. תניא, ר' אליעזר אומר, כל שהוא בכליל תהיה, בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו צור"ל לא רק במנחות אם אכל מהן הוי בל"ת אלא כל דבר שהוא בכליל הוא בל"ת על אכילתו, כגון אם אכל מאימורים הנקרבים על המזבח עובר בל"ת. ויתכן דטעם הדיוק הזה, משום דלפי פשטות הענין הול"ל מקודם לא תאכל ואח"כ כליל תהיה כמו דרגיל הכתוב בכ"מ לבא מן הקל אל החמור, דלא די שלא תאכל אלא גם כליל תהיה, ומדכתיב להיפך דריש כמו דכתיב וכל מנחת כהן אשר כליל תהיה – לא תאכל.
.
(מנחות ל"ד ב')