תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 24 · פסקה 5

מה טבו אהליך וגו׳. א"ר יוחנן, מברכותיו של אותו רשע אתה יודע מה היה בלבו ^דר"ל מברכותיו ניכר שהיה רוצה לקללם ורק נמנע מקללה ע"פ ה' וכמבואר לעיל בפרשה הקודמת פ' ה'. ורש"י פירש על זה וז"ל, דכתיב (פ' תצא) ויהפך ה' לך את הקללה לברכה, עכ"ל. ונראה כונתו דהלשון ויהפך את הקללה משמע שקלל ובאמת לא מצינו שקללם אלא משום דבלבו היה לקללם כמבואר וכדמפרש. , בקש לומר שלא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – אמר מה טבו אהליך יעקב, בקש לומר לא תשרה שכינה עליהם – אמר ומשכנותיך ישראל ^המפרש אהליך ומשכנותיך שבכאן אהלי תורה ודעת ה', מלשון ויעקב איש תם יושב אהלים ומלשון ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, יען כי אין סברא לומר שכיון בפשיטות על אהלי ומשכני דירה, שהרי רק כעוברי דרכים היו דרים במדבר באהלים כמלוני אורחים ומה היה לו להתרגש מהם. , בקש לומר לא תהא מלכותם נמשכת – אמר כנחלים נטיו, בקש לומר לא יהיה להם זיתים וכרמים – אמר כגנות עלי נהר, בקש לומר לא יהא ריחן נודף – אמר כאהלים נטע ה׳ ^ור"ל ביקש לומר שלא יהיה שמם נודע לתהלה ולתפארת וכמש"כ שמן תורק שמך, אמר כאהלים – מלשון מור ואהלות – מיני בשמים. , בקש לומר לא יהיו להם מלכים בעלי קומה – אמר כארזים עלי מים ^זהמפרשים לא פירשו מאומה בכונת רעיון זה, ונראה לפרש ע"פ המבואר בסנהדרין י"ז א' שצריך להושיב בסנהדרין אנשים בעלי קומה כדי שתהא אימתן מוטלת על הבריות, ובתענית ט"ו א' איתא אדם של צורה ופירש"י בעל קומה שישמעו ויקבלו דבריו, עכ"ל. וכן אמרו בשבת צ"ב א' אין הנבואה חלה אלא על בעל קומה, הרי דמעלה זו נכבדה היא לאנשי סגולה, וביקש בלעם שיהיו להם מלכים חסרי מעלה זו ולא יטילו אימה על הצבור ויהיה העם פרוע לשמצה, וזה באמת קללה נמרצה. , בקש לומר לא יהיה להם מלך בן מלך – אמר יזל מים מדליו, בקש לומר לא תהא מלכותן שולטת באומות – אמר וזרעו במים רבים, בקש לומר לא תהא אימת מלכותן – אמר ותנשא מלכותו.

אמר רבי אבא בר כהנא. כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות ^חכשחטאו ישראל נתקיימה בכל הדברים מחשבת בלעם חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שלא יפסקו מישראל לעולם, , שנאמר (פ׳ תצא) ויהפך ה׳ אלהיך את הקללה לברכה – קללה ולא קללות ^טאחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה לעולם, ואינו מבואר מניין לו דדוקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת, וי"ל ע"פ מ"ד בעלמא (ע"ז ה' א') אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, וא"כ בקיום התורה דהיינו בתי כנסיות ובתי מדרשות. תלוי קיום העולם, ולכן בהכרח שלא יבטלו לעולם. –
ובעיקר טעם הדבר שכל הברכות שלו חזרו לקללות – נראה ע"פ המבואר במדרשים פ' חיי בטעם הדבר שהיתה רבקה עקרה עד שהתפלל יצחק עליה, מפני שבבית לבן ברכו אותה את היי לאלפי רבבה לא יהיו רשעים אומרים דברינו עשו פרי, יעו"ש. ולפי"ז י"ל גם כאן דלכן לא נתקיימו ברכותיו של בלעם כדי שלא יתפאר שדבריו עשו פרי.
ועל פי זה יתבאר היטב למה דרשה הגמרא חזרת הברכות לקללות רק על הברכות שבפרשה זו ולא גם על הברכות שבפרשה הקודמת (כ"ג) פסוק ט' וי' כי מראש צורים אראנו וגו', מי מנה עפר יעקב וגו', ועוד שם פסוק כ"א והלאה לא הביט און ביעקב וגו' הן עם כלביא יקום וגו', עיי"ש. אך הנה בפרשה הקודמת מבואר שדבר בלעם כל דבריו ע"פ ה' כמש"כ שם בפסוק ה' ובפ' ט"ז וישם ה' דבר בפיו ויאמר אליו כה תדבר, ולכן אין חשש שיאמר שדבריו עשו פרי, אחרי כי לא מרצונו החפשי דבר מה שדבר כי אם מרצון וצווי ה', ולכן נתקיימו דבריו, משא"כ בברכות שבפרשה זו דבר מרצונו החפשי כמבואר בפרשה שלא נצטוה כאן מאומה מהקב"ה מה לדבר, ואף שרש"י פי' בתענית כ' א' שגם שם היה ע"י מלאך אבל רק סוף הדברים ולא כל הדברים, ועי' לקמן אות י"ג. ולכן יש חשש שלא יתפאר על קיום דבריו כמבואר, ולכן לא נתקיימו כאן דבריו, ודו"ק. .
(סנהדרין ק"ה ב׳)