תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 24 · פסקה 6

כנחלים. כאהלים. א"ר חמא ב"ר חנינא, למה נסמכו אהלים לנחלים ^ילפנינו בגמ' כתיב כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה', אבל כפי המתבאר מרש"י ותוס' שנביא באות הסמוך אין זה מנוסחת הגמ' העקרית, רק באה בפנים הגמרא ממה שציין אחד בגליון מן הצד. לומר לך, מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות ^יאמפרש אהלים מלשון ויעקב איש תם יושב אהלים, דענינו בתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו שהתורה אגוני מגנה והופכת חובות לזכיות.
והנה הסמיכות אהלים לנחלים פירש"י הא דכתיב כנחלים נטיו כאהלים נטע ה', והתוס' והרשב"א הקשו עליו, דהאי כאהלים ענינו בשמים, מלשון מור ואהלות, וכתרגומו בוסמיא, ולכן פרשו דהכונה על סמיכות הכתוב מה טובו אהליך יעקב לפסוק זה כנחלים נטיו, ולכאורה פירושם נכון מאוד, ופירש"י קשה טובא, שהרי בפי' פסוק זה כתב בעצמו כאהלים לשון מור ואהלות, וכן מבואר בגמ' בדרשה הקודמת כמש"כ שם אות ט', וגם אינו מבואר כלל מה הכריחו לפרש כן ולא בפשיטות על הפסוק מה טובו אהליך.
ואפשר לומר שהוכרח רש"י לפרש כן ע"פ מה שדקדקתי בכ"מ בגמ' כשבא לשון זה למה נסמך ענין זה לענין זה תפסה הגמ' מקודם הלשון דכתיב מאוחר בתורה, כמו בברכות י' א', למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג (תהלים ב' ג') ושם ס"ג א' למה נסמכה פ' סוטה לפ' תרומות ומעשרות, ובמו"ק כ"ח א' למה נסמכה מיתת מרים לפ' פרה, ועוד שם למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה (ע"ל פ' חקת כ' כ"ו), ובסוטה ב' א' למה נסמכה פרשת נזיר לפ' סוטה, ובערכין ט"ז א' למה נסמכה פרשת קרבנות לפ' בגדי כהונה (פ' תצוה), ובתנחומא פרשה נצבים [והובא בפירש"י] למה נסמכה פרשת אתם נצבים לפ' הקללות, ובירושלמי יומא פ"א ה"א למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות (פ' עקב), וברש"י ר"פ חיי למה נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, ושם ר"פ שלח למה נסמכה פ' מרגלים לפ' מרים, ושם באותה פרשה למה נסמכה פרשת מקושש לפ' ע"ז, ובמרדכי הלכות קטנות סי' תתקמ"ו בשם מדרש ר' תנחומא [ולפנינו חסר] למה נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש – בכולה מסודר ומוקדם המאוחר למוקדם, כמש"כ, ובאמת כן מוכרח לפרש יען דהראשון הלא צריך להיות כתוב באיזה מקום.
ובענין שלפנינו אי ס"ד כפי' התוס' דקאי על הפ' מה טבו אהליך הול"ל כאן למה נסמכו נחלים לאהלים ולא כמש"כ לפנינו למה נסמכו אהלים לנחלים, אחרי דפסוק כנחלים כתיב אחר הפ' מה טבו אהליך, אבל לפירש"י שפיר, דאהלים כתיב אחר נחלים, ומפרש אהלים מלשון אהל, כמש"כ. .
(ברכות ט"ז א׳)

כארזים עלי מים. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב (משלי כ״ז:ו׳) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא, טובה קללה שקלל אחיה השלוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע ^יבלא נתבאר מ"ש מאי דכתיב וכו', מאי קשה לו בלשון הפסוק שראה לדורשו, וי"ל דקשה לו הלשונות נאמנים ונעתרות שאינם מקבילים זל"ז, כי נעתר פירשו מלשון רבוי, כמו והעתרתם עלי דבריכם (יחזקאל ל״ה:י״ג), ולעומת נאמנים הול"ל כוזבות נשיקות שונא, או כשאומר נעתרות הול"ל מעטים פצעי אוהב, ולכן דריש דהכונה נעתרות כמו מהופכות, וכמ"ש ביבמות ס"ד א' מה עתר זה מהפך את התבואה, ובתוספתא ריש פ"א דעוקצים מפני שהופכה בעתר, ור"ל שהברכות שברכם בלעם היה רמז קללה, כדמפרש. , אחיה השלוני קלל את ישראל בקנה, שנאמר (מלכים א י״ד:ט״ו) והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל רוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהם, וכיון שדוממו הרוחות עומד הקנה במקומו, אבל בלעם הרשע ברכם בארז, מה ארז אינו עומד במקום מים ^יגפירש"י ואע"פ דכתיב כארזים עלי מים, ההוא לאו בלעם קאמר ליה, דבלעם אמר כארזים והמלאך השיב עלי מים וכן כולהו, דבלעם אמר כנחלים דזמנין מתיבשין וקאמר ליה המלאך נטיו דאין יבשין לעולם, והיינו דכתיב ויהפך ה' לך את הקללה לברכה – ע"י מלאך, שהשיבו ע"י מלאך, עכ"ל. ונראה דסמיך על הדרשה דלעיל פרשה כ"ג פסוק ה' וישם ה' דבר בפי בלעם, ר"א אומר מלאך שם בפיו, יעוי"ש. ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף וכיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו ^ידתפס רוח דרומית מפני שקשה היא מכולן, כמבואר בב"ב כ"ה ב'. .
(תענית כ׳ א׳)