נדר לאמר. מהו לאמר – לאמר לדורות שיהיו נודרין בעת צרה כר"ל אע"פ דבעלמא קיי"ל כהפסוק דקהלת טוב אשר לא תדור משתדור, אבל בעת צרה נודרין, ומבואר במ"ר ובתוס' דלא רק שרשות לנדור אלא גם מצוה לנדור בעת צרה, ולא ידעתי למה כתבו בשו"ע יו"ד סי' ר"ג בענין זה הלשון מותר ולא מצוה. –
וע' בחדושי הרשב"א לנדרים ט' א' במשנה כנדרי רשעים, שתירץ הקושיא על וידר יעקב נדר מפסוק טוב אשר לא תדור, דביעקב לא הי' נדר ממש רק נדבה והודאה, עכ"ל, ולא ידעתי למה הוציא הלשון וידר נדר מפשטי', וגם מציע שעל נדר זה אמר לו הקב"ה אשר נדרת לי שם נדר (פ' וישלח), ועיין בדרשא שבסמוך מרמב"ם פ"ו הלכה ל"ג מערכין, וכ"מ במ"ר ויקרא פ' ל"ז דבשביל שאיחר נדרו זה מתה עליו רחל קודם זמנה מפני שאמרו (שבת ל' ב') בעון נדרים אשתו של אדם מתה, הרי מבואר דנדר זה של יעקב הי' נדר ממש, ואי משום הקושיא מפסוק טוב אשר לא תדור, הלא מבואר דבעת צרה שאני, ודוחק לפרש שכונתו שזה נדר הבא מכח נדבה והודאה, שאין הלשון מורה כן, וגם איך שהוא הלא עכ"פ נדר ממש הוא, וצע"ג.
וע' בשו"ת רלב"ח סי' ג' דהנודר בעת צרה להתענות ימים מספר רצופים והיו ביניהם יו"ט הרי זה לוקה על שלא פירש חוץ מיו"ט, ור"ל שחל נדרו גם על יו"ט, יעו"ש, ולכאורה צ"ע מהיכי תיתא שכיון גם ליו"ט והנדר חל עליהם, וגם מפורש בנדרים ס"ו א' בנדר כזה אומרים לו אלו היית זוכר בשעת הנדר שיפגעו באלה הימים שנדרת שבתות וי"ט האם היית נודר, ומאי שנא כאן, וצ"ל משום דהנודר בעת צרה אינו חס גם על עונג יו"ט שנחשב לו בשעתו התענית לעונג כדי להפיג צערו, וכמש"כ הפוסקים דמי שהוא מר נפש והבכי תענוג לו מותר לו לבכות בשבת, וא"כ חל נדרו זה גם על יו"ט, ולכן לוקה על שלא פירש. [תוס' חולין ב' ב' בשם מ"ד].
וע' בחדושי הרשב"א לנדרים ט' א' במשנה כנדרי רשעים, שתירץ הקושיא על וידר יעקב נדר מפסוק טוב אשר לא תדור, דביעקב לא הי' נדר ממש רק נדבה והודאה, עכ"ל, ולא ידעתי למה הוציא הלשון וידר נדר מפשטי', וגם מציע שעל נדר זה אמר לו הקב"ה אשר נדרת לי שם נדר (פ' וישלח), ועיין בדרשא שבסמוך מרמב"ם פ"ו הלכה ל"ג מערכין, וכ"מ במ"ר ויקרא פ' ל"ז דבשביל שאיחר נדרו זה מתה עליו רחל קודם זמנה מפני שאמרו (שבת ל' ב') בעון נדרים אשתו של אדם מתה, הרי מבואר דנדר זה של יעקב הי' נדר ממש, ואי משום הקושיא מפסוק טוב אשר לא תדור, הלא מבואר דבעת צרה שאני, ודוחק לפרש שכונתו שזה נדר הבא מכח נדבה והודאה, שאין הלשון מורה כן, וגם איך שהוא הלא עכ"פ נדר ממש הוא, וצע"ג.
וע' בשו"ת רלב"ח סי' ג' דהנודר בעת צרה להתענות ימים מספר רצופים והיו ביניהם יו"ט הרי זה לוקה על שלא פירש חוץ מיו"ט, ור"ל שחל נדרו גם על יו"ט, יעו"ש, ולכאורה צ"ע מהיכי תיתא שכיון גם ליו"ט והנדר חל עליהם, וגם מפורש בנדרים ס"ו א' בנדר כזה אומרים לו אלו היית זוכר בשעת הנדר שיפגעו באלה הימים שנדרת שבתות וי"ט האם היית נודר, ומאי שנא כאן, וצ"ל משום דהנודר בעת צרה אינו חס גם על עונג יו"ט שנחשב לו בשעתו התענית לעונג כדי להפיג צערו, וכמש"כ הפוסקים דמי שהוא מר נפש והבכי תענוג לו מותר לו לבכות בשבת, וא"כ חל נדרו זה גם על יו"ט, ולכן לוקה על שלא פירש. [תוס' חולין ב' ב' בשם מ"ד].