כי יסיר. לרבות כל המסירין ואפילו משאר אומות טר"ל אע"פ דפרשה זו איירי בשבעה אומות כמבואר לעיל בפ' א', בכ"ז אם יש חשש הסרה ודחוי מאחרי ה' יש איסור לאו בכל האומות, דזיל בתר טעמא כיון דטעם האיסור הוא מחמת הסרה, א"כ אין נ"מ בין ז' אומות לכל האומות, ומה שפרט הכתוב בז' אומות הוא משום דדבר הכתוב בהוה, דארץ ישראל היתה כבושה אז תחת אלה השבעה אומות.
. (קדושין ס"ח ב')
את בנך. הנכרית שילדה מישראל ולדה כמותה, דאמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי. בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מנכריה קרוי בנך אלא בנה יטעם הלמוד, כי אחרי שבפסוק הקודם כתיבי שני אופני חיתון, נתינת בת ישראל לבן עובד כוכבים ולקיחת בת עובד כוכבים לבן ישראל, וטעם מניעת דבר זה הוא כדי שלא יולידו בנים לעבודת כוכבים, א"כ לא הו"ל לסיים בלשון כי יסיר דקאי רק על נתינת בת ישראל לעובד כוכבים, אלא הול"ל כי יסירו דהיה קאי על שני אופני החיתון, אלא ע"כ ה"ק, בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי, אבל אבתו לא תקח לבנך לא מהדר קרא בטעם זה מפני שאין הבן הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה. –
ומה דנ"מ בזה לדינא הוא שמי שיש לו בן מן הנכרית אינו פוטר את אשתו מלהזקק ליבום יען כי אינו נחשב לבנו רק מתיחס אחר אמו, וכן מי שיש לו אח הנולד לאביו מן הנכרית אינו נחשב לאחיו שיזקק את אשתו ליבום ואינו נחשב לאחיו לירשו ולהטמא לו, וע"ע מש"כ ר"פ משפטים בפ' האשה וילדיה.
. (שם שם)