1ולא תתחתן בם. בנתגיירו איירי, דשייך בהו חתנות, אבל בגיותם לית להו חתנות העיין מש"כ בדרשה הבאה, ואע"פ דבנתגיירו לא שייך סיום הענין כי יסיר את בנך וגו' אחרי דבנתגיירו הרי הם כישראל ממש, אך כפי המתבאר במפרשים ובפוסקים פסוק זה לצדדין קתני, לא תתחתן בם איירי בגירותם, ובנך לא תתן לבנו וכו' איירי בגיותם, ועל זה מפרש כי יסיר, ועיין באה"ע סי' ט"ז ובדרישה.
.
(יבמות ע"ו א')
2ולא תתחתן בם. הנכרית אין קדושין תופסין בה, יאמר קרא ולא תתחתן בם ופירש"י לא תהא לך בהם תורת חיתון, עכ"ל. והתוס' הקשו דהא פסוק זה בגירות איירי כמבואר ביבמות ע"ו א' ובדרשה הקודמת, ולכן כתבו דהגמרא סמכה על סוף הפסוק ובתו לא תקח לבנך דמשמע לא יהא לך בהם ליקוחין, ולפי"ז צ"ל כדעת המפרשים דהפסוק הזה לצדדין קתני, לא תתחתן בגירותם ובתו לא תקח – בגיותם, אבל איני יודע למה צריך לזה, והלא אפשר לומר בפשיטות דזה גופא כונת הגמרא, דאחרי דחזינן דהגמרא ביבמות מוקי להפ' בגירות משום דבנכרים לא שייך חתנות, א"כ ממילא מוכח דאין תופשין בהו קדושין משום דלא שייך בהו חתנות, וי"ל. ונ"מ שאין קדושין תופסין בה הוא לענין שאם ילדה מישראל הוי ולדה כמותה וכפי שיתבאר בפסוק הסמוך.
.
(קדושין ס"ח ב')
3ולא תתחתן בם. מלמד שאינו אסור מן התורה אלא באישות דרך חתנות, ורבנן הוא דגזרו אפילו דרך זנות זהוכרח לחדש זה, יען כי מצינו שחכמי התלמוד נתאספו באסיפה וגזרו על איסור בנות עובדי כוכבים, ופריך והא מדאורייתא היא דכתיב ולא תתחתן בם ומשני מדאורייתא אסור דרך חתנות, כלומר דרך אישות, כמשמעות הלשון ולא תתחתן בם, ולא דרך זנות, ובאו חכמים וגזרו דאפילו דרך זנות לוקה מכת מרדות משום גזירה שמא יבא להתחתן. –
ועיין בירושלמי שבת פ"א ה"ד, א"ר אלעזר, בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם, א"ר אבין לאסור שבעה עממין, וכונת הדרשה שבזה חלוק דין התורה שבענין זה מגזירת חכמים שגזרו בזה כמבואר, שמדין תורה אין אסור אלא בז' אומות ורבנן גזרו בכל האומות, והנה מתחלה רצו גם בבבלי כאן לומר כן, אבל דחו זה ומסקינן דרק בזה החילוק, דמדאורייתא אינו אסור רק דרך חיתון ורבנן גזרו אפילו דרך זנות, וכמבואר בדרשה שלפנינו, ומטעם זה השמטנו דרשת הירושלמי.
ומה שאמר ר"א בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם, טרח הק"ע למצוא אותן המקומות בתורה ונו"כ שרמוז בהן ענין חיתון. ויותר נכון לומר כי המלות "בז' מקומות" שפת יתר הוא וכנטול דמי והקושיא – הלא כתיב לא תתחתן, ומשני ההיא לאסור רק ז' עממין והם גזרו על יתר האומות.
.
(ע"ז ל"ו ב')
4ולא תתחתן בם. רבי אבהו בשם רבי יוסי ב"ר חנינא אמר, לא יעשה שושבין לנכרי משום ולא תתחתן בם חי"ל פשוט דכונת הירושלמי לסוף הפסוק את בתך לא תתן לבנו וגו', מזה נראה כי לא רק שאסור בעצמו להתחתן כ"א גם להיות כמסייע לזה, כמו האב לבנו ג"כ אסור וה"ה שושבינן.
ועיין בבאה"ט ליו"ד סי' ב' ס"ק ט"ו בשם שו"ת ח"י דהמשדך שידוכין אין איסור בזה, ומ"ע יש לו קבלה מפי גדולים שהמתעסק באלה לא יצא נקי מזרע שאינו הגון ונרמז במש"כ ולא תתחתן בם וכו' כי יסיר וכו', עכ"ל. ואפשר רומז לדרשה שלפנינו מירושלמי וגם זה בכלל שושבין.
ואמנם נראה שמצד אחר יש נדנוד איסור בזה, כי עסק זה גורם לפאר ולהלל את המדוברים בנוי וביופי ולספר בשבחם וכדומה, ומבואר לפנינו לעיל דזה הוי בכלל איסור לא תחנם [ופשוט הוא דכל ענין זה הוא רק בשבעה אומות, לא בשאר אומות העולם וכמשכ"ל].
.
(ירושלמי ע"ז פ"א ה"ז)