וכל בהמה, לרבות את הולד טור"ל גם הולד הנמצא בבהמה שחוטה בין חי בין מת מותר באכילה בשחיטת אמו ואינו אסור משום אבר מה"ח, ומתחלה רצו בגמרא ללמוד זה מסוף הפסוק בבהמה אותה תאכלו ושדיא בהמה דרישא אבהמה דסיפא ודרשינן בהמה בבהמה [בהמה הנמצאת בבהמה] אותה תאכלו ואיפרך בגמרא דרשה זו, ויליף מלשון זה וכל בהמה לרבות את הולד, ופירש"י דדריש הכי, כל מפרסת פרסה בבהמה תאכלו, כל אשר תמצא בבהמה אכול, ונראה דדריש וכל בהמה כמו וכל בבהמה, דאותיות בכל"ם רגילין לחסור בריש התיבה [וראה לדרוש כן משום דכל הפ' מיותר אחר שחשב כל המינים הטהורים בפרטיות ומה מוסיף בכלל הזה], ושוב רצה לאוקים דרשה ראשונה בהמה בבהמה אליבא דדעת יחיד ולכן השמטנוה ותימא על איזה מפרשים שתפסו אותה דרשה אחר שנדחית.
ובכלל דרשה זו גם אם חתך מן העובר שבבהמה ולא הוציא האבר שחתך ואחר כך שחט את האם הותר הולד, והנחתך ממנו בשחיטת האם, ואין אסור משום אבר מן החי, וגם לכתחלה מותר לעשות כן כשצריכין לדבר זה, כגון אם עושין זה כדי להקל יציאת העובר ולהציל את הולד, ואמנם זה הוא רק בעובר, אבל אם חתך מן הטחול ומן הכליות והניחם שם ואחר כך שחט האם אסורים משום אבר מן החי, משום דכתיב בסוף פסוק זה אותה תאכלו, ודרשינן בסמוך אותה כשהיא שלמה ולא כשהיא חסרה, ר"ל כשהיא שלמה אכול כל הנמצא בתוכה ולא כשהיא חסרה שהנמצא בתוכה מגופה הוא שנחסר ממנה לא תאכל הנמצא. .
(חולין ס"ט א')
ובכלל דרשה זו גם אם חתך מן העובר שבבהמה ולא הוציא האבר שחתך ואחר כך שחט את האם הותר הולד, והנחתך ממנו בשחיטת האם, ואין אסור משום אבר מן החי, וגם לכתחלה מותר לעשות כן כשצריכין לדבר זה, כגון אם עושין זה כדי להקל יציאת העובר ולהציל את הולד, ואמנם זה הוא רק בעובר, אבל אם חתך מן הטחול ומן הכליות והניחם שם ואחר כך שחט האם אסורים משום אבר מן החי, משום דכתיב בסוף פסוק זה אותה תאכלו, ודרשינן בסמוך אותה כשהיא שלמה ולא כשהיא חסרה, ר"ל כשהיא שלמה אכול כל הנמצא בתוכה ולא כשהיא חסרה שהנמצא בתוכה מגופה הוא שנחסר ממנה לא תאכל הנמצא. .
(חולין ס"ט א')