השסועה. א"ר חנן בר רבא, השסועה בריה בפני עצמה היא שיש לה שני גבין ושתי שדראות יטר"ל היא בריה בפני עצמה שאינה לא ממין מפרסת פרסה ולא ממין מעלת גרה. , וכי משה רבינו קניגי או בליסטרי היה, אלא מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים ככלומר וכי היה משה ציד או מורה בקשת שידע תכונת כל בעלי חיים, אלא ודאי שכך הורה לו הקב"ה, וסמך בזה על מ"ש במנחות כ"ט א' דהראה לו הקב"ה למשה כל מין ומין ואמר לו זה אכול וזה לא תאכל, יעו"ש. –
והנה בנדה כ"ד א' איתא, איתמר, המפלת בריה שיש לה שני גבים ושתי שדראות, אמר רב, באשה אינו ולד [דנפל הוא] ובבהמה אסורה באכילה [אם נשחטה האם ונמצא במעיה וכש"כ כשיצא לאויר העולם, דנפל הוא ונבלה], וטעמו הוא משום דולד כזה א"א לו לחיות, ומביא שם מאמר זה שלפנינו ומקשה ממנו לרב דהא מבואר שהראהו הקב"ה בריה זו ומבואר דחיה היא, ומפרש רב דכי אגמריה רחמנא למשה במעי אמה אגמריה, כלומר שהורה אותו שאם ימצא ולד כזה בבהמה אסור באכילה, ופריך עוד שם לרב ממשנה דבכורות מ"ג ב' כהן שיש לו שני גבין ושתי שדראות פסול לעבודה, הרי דחיי, ומשני דשם איירי ששדרתו עקומה, כלומר לא שיש לו שני גבין ממש אלא ששדרתו עקומה ונראית כשתים. ועוד הקשו לו שם מברייתא דנזכר בה מפורש לענין איזו דין בריה שיש לה שני גבין ושתי שדראות, ומתרץ בדוחק.
ויפלא מאוד מניין לו לרב להחליט החלט גמור וקיים דבריה כזו אינה במציאות כלל וא"א לה לחיות, כי הלא אם על מציאות בריה כזו פריך הגמרא וכי משה קניגי או בליסטרי היה שידע שאפשר לבריה זו להיות ולחיות, מכש"כ על החלט העדר מציאותה, והלא כלל גדול קיי"ל לא ראינו אינה ראיה, ויותר מזה נפלא מאוד הדבר שמשנה וברייתא ערוכים ומפורשים כנגד דעתו זאת כמו שהבאנו, ועם כל זאת השתדל לדחוק וליישבם כדי לקיים שיטתו זאת, נשגב ממני הדבר לא אוכל לו, מה ראה רב לזה ומה הכריח אותו לזה, ואם ע"פ חכמת הטבע והרפואה היה דן כן, הלא בר פלוגתיה שמואל היה נודע לטבעי ורופא מצויין, כנודע, והוא ס"ל מפורש דנמצא וחיה בריה כזו.
ויתכן לומר שהכריחתו לרב השקלא וטריא שבדרשה שלפנינו וכי משה קניגי או בליסטרי היה, מה קשה להגמרא מחיה זו יותר מהמון אלפי החיות שבעולם זולתה שידע אותם משה, ואם בכולם ניחא להגמרא שראה אותם משה וידעם, הלא אפשר שראה וידע גם את זו, ואם מפני שנוי מבנה גופה בשני גבין ושתי שדראות, אך הלא כמה בריות שונות ומשונות בעולם, ומכולם לא קשה להגמרא רק מזו, וזה באמת דקדוק נפלא.
ולכן דן רב ע"פ זה, שמפני שתיה זו אינה במציאות החיים כלל, כי עודה מרחם אמה תמות, ולכן קשה להגמרא איך היה אפשר למשה לידע ממנה אחרי שאינה מצויה בעולם כלל, וכי קניגי או בליסטרי היה, כלומר שכל עסקו היה בחיות וצידתם וידע טבעם וגם אפשר שבא לידו לראות עובר כזה במעי הבהמה, וא"כ מאין היה יודע אותה משה, אלא מוכח שהראהו הקב"ה ציורה, ובכן הוכרח רב לפרש המשנה משני גבין ושתי שדראות בשדרתו עקומה, כלומר שרק נראית כשתים.
וראה זה דבר פלא מש"כ בעל המשביר, כי במדינת ברזיליא נמצאת חיה שיש לה על גביו כעין בקע רחב ועמוק, וע"י זה נראה כאלו נפרדו גבה ושדרתה, וזה מכוון ממש למה שאוקים רב המשנה דבכורות ששדרתו עקומה, כלומר שרק נראית כשתים אבל לא שתים ממש, ואין להאריך עוד. .
(שם ס' ב')
והנה בנדה כ"ד א' איתא, איתמר, המפלת בריה שיש לה שני גבים ושתי שדראות, אמר רב, באשה אינו ולד [דנפל הוא] ובבהמה אסורה באכילה [אם נשחטה האם ונמצא במעיה וכש"כ כשיצא לאויר העולם, דנפל הוא ונבלה], וטעמו הוא משום דולד כזה א"א לו לחיות, ומביא שם מאמר זה שלפנינו ומקשה ממנו לרב דהא מבואר שהראהו הקב"ה בריה זו ומבואר דחיה היא, ומפרש רב דכי אגמריה רחמנא למשה במעי אמה אגמריה, כלומר שהורה אותו שאם ימצא ולד כזה בבהמה אסור באכילה, ופריך עוד שם לרב ממשנה דבכורות מ"ג ב' כהן שיש לו שני גבין ושתי שדראות פסול לעבודה, הרי דחיי, ומשני דשם איירי ששדרתו עקומה, כלומר לא שיש לו שני גבין ממש אלא ששדרתו עקומה ונראית כשתים. ועוד הקשו לו שם מברייתא דנזכר בה מפורש לענין איזו דין בריה שיש לה שני גבין ושתי שדראות, ומתרץ בדוחק.
ויפלא מאוד מניין לו לרב להחליט החלט גמור וקיים דבריה כזו אינה במציאות כלל וא"א לה לחיות, כי הלא אם על מציאות בריה כזו פריך הגמרא וכי משה קניגי או בליסטרי היה שידע שאפשר לבריה זו להיות ולחיות, מכש"כ על החלט העדר מציאותה, והלא כלל גדול קיי"ל לא ראינו אינה ראיה, ויותר מזה נפלא מאוד הדבר שמשנה וברייתא ערוכים ומפורשים כנגד דעתו זאת כמו שהבאנו, ועם כל זאת השתדל לדחוק וליישבם כדי לקיים שיטתו זאת, נשגב ממני הדבר לא אוכל לו, מה ראה רב לזה ומה הכריח אותו לזה, ואם ע"פ חכמת הטבע והרפואה היה דן כן, הלא בר פלוגתיה שמואל היה נודע לטבעי ורופא מצויין, כנודע, והוא ס"ל מפורש דנמצא וחיה בריה כזו.
ויתכן לומר שהכריחתו לרב השקלא וטריא שבדרשה שלפנינו וכי משה קניגי או בליסטרי היה, מה קשה להגמרא מחיה זו יותר מהמון אלפי החיות שבעולם זולתה שידע אותם משה, ואם בכולם ניחא להגמרא שראה אותם משה וידעם, הלא אפשר שראה וידע גם את זו, ואם מפני שנוי מבנה גופה בשני גבין ושתי שדראות, אך הלא כמה בריות שונות ומשונות בעולם, ומכולם לא קשה להגמרא רק מזו, וזה באמת דקדוק נפלא.
ולכן דן רב ע"פ זה, שמפני שתיה זו אינה במציאות החיים כלל, כי עודה מרחם אמה תמות, ולכן קשה להגמרא איך היה אפשר למשה לידע ממנה אחרי שאינה מצויה בעולם כלל, וכי קניגי או בליסטרי היה, כלומר שכל עסקו היה בחיות וצידתם וידע טבעם וגם אפשר שבא לידו לראות עובר כזה במעי הבהמה, וא"כ מאין היה יודע אותה משה, אלא מוכח שהראהו הקב"ה ציורה, ובכן הוכרח רב לפרש המשנה משני גבין ושתי שדראות בשדרתו עקומה, כלומר שרק נראית כשתים.
וראה זה דבר פלא מש"כ בעל המשביר, כי במדינת ברזיליא נמצאת חיה שיש לה על גביו כעין בקע רחב ועמוק, וע"י זה נראה כאלו נפרדו גבה ושדרתה, וזה מכוון ממש למה שאוקים רב המשנה דבכורות ששדרתו עקומה, כלומר שרק נראית כשתים אבל לא שתים ממש, ואין להאריך עוד. .
(שם ס' ב')