כל צפור טהרה. לרבות את המשולחת מצפרי מצורע כבדריש כן מלשון כל צפור טהורה תאכלו דמשמע כל צפור טהורה שתמצאו מותרת באכילה, וממילא מבואר שגם הצפור המשולחת מותרת, דאל"ה היה לחוש שמא היא משולחת של מצורע. ובגמרא מסיק דעיקר ההיתר הוא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה, ר"ל אי ס"ד דאסורה לא הוי אמרה תורה לשלחה אחרי שאפשר לאדם למצאה ולאכלה ויכשל באיסור, ופירש"י דדרשת פסוק זה היא רק לאסמכתא בעלמא, ועיין מש"כ בענין זה במקומו בפ' מצורע.
. (קדושין נ"ז ב')
כל צפור טהרה. טהורה מכלל דאיכא אסורה, ואיזו היא, זו השחוטה שבמצורע כגיליף כן מלשון טהורה דמיותר הוא משום דבלא"ה קיי"ל דשם צפור כולל רק טהורה [ע"ל בפ' תצא בפ' כי יקרא קן צפור], וא"כ אין לומר דטהורה בא למעט טמאה כיון דא"צ כלל למעוט, ולכן צ"ל דבא למעט אסורה, ואי אפשר לומר דבא למעט האסורה מחמת טריפה דטריפה בהדיא כתיב בתורה, אלא בא למעט הצפור השחוטה של מצורע דאסורה, וע"ע בדרשה הבאה.
וטעם איסורה י"ל ע"פ מש"כ בדרשה הקודמת בטעם ההיתר מצפור המשתלחת משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה שמא ימצאנה אדם ויאכלנה, יעו"ש. וא"כ בהצפור השחוטה דלא שייך סברא זו לכן קיימה באיסורה.
. (חולין ק"מ א')