זאת אשר ללוים. תניא, יכול כשם שהלוים פסולין בשנים כך יהיו פסולין במומים, ת"ל זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וגו', זאת ללוים ואין אחרת ללוים ידר"ל אין דבר אחר מעכב בלוים, ופשוט דמדייק יתור המלות האלה, דהו"ל להשמיט המלות זאת אשר ללוים ולהתחיל מן מבן חמש ועשרים שנה והוי ידעינן דקאי אלוים, אחרי דכל הפרשה בלוים איירי.
. (חולין כ"ד א׳)
זאת אשר ללוים. תניא, יכול כשם שהשנים פוסלין בלוים כך יהיו פוסלין בכהנים, ת"ל זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וגו', זאת ללוים – ולא לכהנים טוכמש"כ באות הקודם.
. (שם שם)
מבן חמש ועשרים שנה. יכול אף בשילה ובבית עולמים כן, ת"ל (פ׳ במדבר) לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא, לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף טזפסוק זה כתיב בפ' במדבר בענין פסול הלוים בשנים, ולכן דרשינן דרק בעבודת הכתף הם פסולים בשנים, והיינו רק בזמן שהיו הלוים נושאים את המקדש ממקום למקום, וזה היה רק בזמן היותם במדבר, משא"כ בשילה ובית עולמים, ר"ל בביהמ"ק ונקרא בית עולמים ע"ש הכתוב (מלכים א ח׳:י״ג) מכון לשבתך עולמים היינו לדורות, היתה כל עבודת הלוים רק שוערים ומשוררים, שאז אין נפסלים בשנים רק בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה. –
והנה לא נתבאר מפורש מאימתי הלוים כשרים לעבודה לדורות שאז אינם פסולים בשנים. ורמב"ם פ"ג ה"ז מכלי המקדש כתב, ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש, שנאמר (ס"פ במדבר) איש איש על עבודתו, עכ"ל. והנה לא מצינו בשום מקום דרשה זו בסמיכות על זה הפסוק, ורק הרמב"ם בעצמו הביא לסמך פסוק זה כדרכו בחבורו. והנה לפי הנודע דבן י"ג שנה ויום אחד נקרא איש א"כ כשר כל לוי בן י"ג שנה ויום אחד לעבודה, ומ"ד במשנה י"ג ב' אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה, צ"ל לדבריו דהיינו פחות מבן י"ג שנה, אבל לא נתבאר לפי זה מה דאיתא בדה"י א' כ"ג שמנה דוד מספר הלוים לעבודת בית ה' מבן עשרים שנה ומעלה, יעו"ש, וצ"ע בזה.
. (שם שם)