ואתנה את הלוים וגו׳. תניא, ר׳ שמעון בן אלעזר אומר, כהנים ולוים וישראלים מעכבים את הקרבן טישראלים הם הבעלים של הקרבן, ואם אין מעמד מכולם אין הקרבן עולה לרצון, דבעינן שיהיו הבעלים עומדים על קרבנם כפי שיתבאר לפנינו בר"פ פינחס בר"פ תמידין.
, רבי תנחומא שמע לה מן הדא, ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל – אלו הלוים, לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד – אלו הכהנים יר"ל בני ישראל דכתיבי הכא קאי על הכהנים, ור"ל שיעבדו הלוים את עבודת הכהנים, ובכהנים כתיב ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות.
, ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש – אלו ישראל יאהעומדים על הקרבן כמש"כ באות ט', ועוד דריש כאן בירושלמי ולכפר על בני ישראל זה השיר, כלומר דהשיר שעל הקרבן מעכב את הקרבן, ודריש כן מפני שאין ללוים עבודה אחרת אבל לא קיי"ל כן כמו שנבאר בסמוך, ולכן השמטנו זה.
. (ירושלמי פסחים פ"ד ה"א)
ולכפר על בני ישראל. תניא, ר' אלעזר אומר, מניין שהשירה ביום, דכתיב ואתנה את הלוים לאהרן וגו׳, ולכפר על בני ישראל, מה כפרה ביום אף שירה ביום יבר"ל מה הקרבת קרבנות שהם מכפרין אינן אלא ביום כמבואר לפנינו בס"פ צו בפ' ביום צותו, אף שירה שהיא עבודת הלוים אינה אלא ביום, וצ"ע ל"ל כל דרשה זו, תיפק ליה דכיון דאין אומרים שירה אלא על נסכים הבאים עם הקרבן וקרבן אינו נקרב רק ביום, כמבואר, א"כ ממילא אין שירה אלא ביום, ויתכן לומר דמפני זה השמיט הרמב"ם כל דין זה דשירה ביום, אשר לכאורה הוא דבר פלא, ודברי ר' אלעזר יש ליישב לפי מה דקיי"ל דשיר אינו מעכב את הנסכים, וא"כ הו"א שאם נסכו בלא שיר אז ימלאו את עבודת השיר בלילה, קמ"ל, ולפי"ז השמטת דין זה ברמב"ם עדיין צ"ע.
. (ערכין י"א א׳)
ולכפר על בני ישראל. תניא, מניין שהשיר קרוי כפרה, דכתיב ולכפר על בני ישראל. – זה השיר יגוהיא עבודת הלוים, וע"כ זהו השיר, שהרי אין להם עבודה אחרת, ובסוגיא כאן איתא עוד דרשה שהשיר מעכב, וכבר כתבנו באות י"א דלא קיי"ל כן.
. (ירושלמי פסחים פ"ד ה"א)