והיה החזה. תניא, יכול יהיו כהנים זוכין בחזה ושוק קודם הקטרת אימורין, ת"ל והקטיר הכהן את החלב המזבחה והדר והיה החזה לאהרן ולבניו קליתכן דדייק דכיון דעיקר כונת הפרשה כאן איירי בענין שייכות חזה ושוק לכהנים, וענין ההקטרה הוא ענין בפני עצמו שכבר נתבאר לעיל בפרשה, א"כ למה נקט כאן באמצע ענין זה דבר ההקטרה, וגם לא הו"ל להפסיק בענין ההקטרה באמצע הענין מחזה, אלא הול"ל את החזה להניף וגו' והיה החזה לאהרן ולבניו והקטיר הכהן, ולכן דריש שבא להורות דקודם הקטרת אימורין אין הכהנים זוכין בחזה ושוק. ומטעם זה נחשב הדבר לבני עלי לחטא.
. (פסחים נ"ט ב')
לאהרן ולבניו. תניא, יכול נטמאו אימורין או שאבדו לא יהיו כהנים זכאין בחזה ושוק, ת"ל והיה החזה לאהרן ולבניו – מכל מקום קלאנראה דמדייק דאי ס"ד דאם לא נקטרו אימורין אין החזה ושוק שייך לכהנים לא הול"ל בלשון והיה אלא בלשון המורה עכובא, כמו והקטיר הכהן וגו', ואז, או ואחר, יהיה החזה לאהרן ולבניו, וכדכתיב בפ' נשא ואחר ישתה הנזיר יין, ומדכתיב והיה משמע בכל אופן שהוא אפילו לא נקטרו האימורין כגון שנטמאו או שנאבדו.
. (שם שם)