1צו. אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אמר ר' שמעון, ביותר במקום שיש חסרון כיס איתכן לומר דת"ק ור"ש דייקו מה ששינה הקב"ה לומר כאן בלשון צו, ולא כמו בכל פרשיות הקרבנות בפרשה ויקרא ובפרשה זו שהתחיל בענין המצוה, ומפרש ת"ק משום דהכא מיירי בעולת תמיד, ולכן שייך לצוות על זירוזה מיד, ולא כמו בשאר קרבנות שיש בהם קרבנות מתנדבים וקרבנות חוטאים שלא שייך לצוות על זירוזה מיד, דשמא לא יהיו מתנדבים וחוטאים לשעה, ור"ש מפרש, דצריך לצוות כאן על הזירוז, משום דכיון דאיירי בעולת תמיד, ויש בזה חסרון כיס לכהנים שאינם זוכים מבשרה כמו משאר קרבנות, דעולה כולה כליל, ומתוך כך אפשר שיתרשלו בזה, ולכן צוה על הזירוז.
ומה דלא ניחא ליה לר"ש בטעמא דת"ק, י"ל דפליגי בפלוגתא דר' אלעזר ור' עקיבא בחגיגה ו' ב', דר"א ס"ל דעולת תמיד הנאמרה בפרשה זו לא היתה קריבה במדבר, משום דישראל נזופים היו ממעשה העגל, ולא הקריבו אותה רק בבואם לארץ, ור"ע סבר דקריבה היתה במדבר, יעו"ש, ולפי"ז י"ל דת"ק ס"ל כר"ע, ולכן שייך לדרוש כונת הצווי מיד ולדורות, ור"ש ס"ל כר"א דלא היתה קריבה כלל עולת תמיד במדבר וא"כ לא שייך הצווי מיד ולדורות, ולכן דריש הטעם משום שיש בו חסרון כיס, כמבואר.
.
(תו"כ)
2זאת תורת העולה. תניא, אין לי אלא דברים שדרכן ליקרב בלילה שמעלן ומקטירן מבוא השמש ומתאכלין והולכין כל הלילה, ומניין לדברים שדרכן ליקרב ביום שמעלן ומקטירן עם בוא השמש ומתאכלין והולכין כל הלילה, ת"ל זאת תורת העולה ריבה בדברים שדרכן ליקרב בלילה הם אברים ופדרים, ודברים שדרכן ליקרב ביום הם הקומץ והלבונה וקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים דנפקא לן מביום צותו.
.
(מנחות כ"ו ב')
3היא העולה. המזבח מקדש את הראוי לו גר"ל אפילו דבר פסול שעלה למזבח קדשו המזבח לעשות לחמו ואין מורידין אותו, וזה הוא רק דבר שבעיקרו ראוי למזבח, וכדמפרש.
ומה הוא ראוי לו, א"ר יהושע, כל הראוי לאשים, שנאמר היא העולה על מוקדה, מה עולה שהיא ראויה לאשים אם עלתה לא תרד, אף כל שהוא ראוי לאשים אם עלה לא ירד דכלומר כל דבר שדינו להקריבו באש המזבח דהיינו בשר הקרבנות אף שנפסלו יקריבום, משא"כ דם פסול ונסכים פסולים שאינם עולים ע"ג האש, אם עלו ירדו, ודריש היא בהווייתה יהא, וה"ק קרא, אימתי יהיה בהווייתו שכשעלה לא ירד דבר שהוא למוקד המזבח.
.
(זבחים פ"ג א')
4היא העולה. תניא, ר' יהודה אומר, זאת, היא, העולה, הרי אלו ג' מעוטין, פרט לשנשחטה בלילה ונשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלתה תרד העיין בדרשה הקודמת ומש"כ שם, ומסתבר ליה למעוטי הני פסולין משום שפסולים אלה הם קודם שנזרק הדם דעדיין לא נתקדשו בזריקה, וכש"כ פסולים עקרים כגון רובע ונרבע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן שאם עלו ירדו.
.
(שם פ"ד א')
5על מקדה. זו מערכה גדולה וכי בכלל היו שלש מערכות של אש על המזבח בכל יום, ראשונה היא מערכה גדולה שעליה מקריבין התמיד עם שארי הקרבנות. שניה – בצד המערכה גדולה שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטורת בכל יום, וילפינן זה בסמוך. ושלישית אינה כי אם לקיום [מצות] האש, כמו שנאמר והאש על המזבח תוקד בו, שאם אין אש של מערכה גדולה מתגבר מוסיפין עליו מזה, ויתבאר לקמן בפסוק ה'.
.
(יומא מ"ה א')
6כל הלילה עד הבקר. מלמד שכל הלילה כשר להקטרת חלבים ואימורים זמכפל לשון מדייק, דדי היה לכתוב כל הלילה, ומדכתיב עוד עד הבקר, ש"מ דמלשון כל הלילה לחוד אפשר לומר דלאו דוקא כל הלילה ממש אלא אפי' מקצת הלילה, ובאמת מצינו לשון כל שמורה גם על מקצת, כמו בש"א כ"ח כתיב בשאול ולא אכל לחם כל היום ההוא וכל הלילה, ומבואר שם אח"כ שאכל באותו הלילה, הרי דלשון כל מורה גם על פחות מכולו. ועיין בט"ז לאו"ח סי' תקפ"ח ולפנינו לקמן בפרשה הבאה פסוק ח' מש"כ שם. –
וע' במשנה ריש ברכות ב' א' חשיב כל הדברים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר וחכמים עשו סייג לעשותם רק עד חצות הלילה כדי שלא יבאו לידי מכשול, יעו"ש, וכתב רש"י וז"ל, ובהקטר חלבים ואימורים לא גזרו חכמים עד חצות, עכ"ל, ואינו מבואר טעם הדבר שהוציאו חכמים ענין זה מגזירתם. ויתכן לומר ע"פ מש"כ הט"ז ביו"ד סי' קי"ז ובכ"מ דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור, והכא ההיתר מפורש מדכתיב כל הלילה עד הבקר, כמבואר בדרשה שלפנינו. אמנם דעת הרמב"ם בפ"ד מקרבנות הל' ב' דלא כרש"י ויעוין בתוי"ט ובשנות אליהו ריש ברכות.
והנה פשוט הדבר דמצוה זו דהקטר חלבים ואימורים אינה מצוה חיובית שיהיה בהכרח להקטירם כל הלילה, אלא דרק מותר להקטירם גם בלילה, אבל אם נתאכלו ביום די בזה, ולפי"ז למאי דקיי"ל ריש פ"ד דברכות כ"ו ב', דשלש תפלות שביום כנגד תמידים תקנום, ותפלת ערבית נתקנה כנגד הקטר חלבים ואימורים שנקטרין כל הלילה, לפי"ז יתבאר מאוד בפשיטות מה דקיי"ל תפלת ערבית רשות, והוא מפני שהדבר שכנגדו נתקנה תפלה זו הוא ג"כ רשות, כמש"כ דהא דהקטר חלבים ואימורים נקטרים כל הלילה הכונה שרשות להקטירן בלילה, אבל אם נתאכלו ביום אין חובה ומצוה להשהותן להקטירן בלילה.
וכן י"ל מה דתפלת ערבית זמנה כל הלילה ולא עשו חכמים סייג עד חצות כמבואר ריש ברכות, הוא ג"כ ע"פ מה דקיי"ל דבהקטר חלבים לא עשו חכמים סייג עד חצות כמש"כ, ותפלת ערבית היא כנגד הקטרה זו. וע"ע בב"י לאו"ח סי' רל"ג.
.
(מגילה כ"א א')
7כל הלילה עד הבקר. ממשמע שנאמר כל הלילה איני יודע שעד הבקר, ומה ת"ל עד הבקר, תן בקר לבקרו של לילה, מכאן לאברים שפקעו מעל המזבח קודם חצות יחזיר, לאחר חצות לא יחזיר חבקרו של לילה הוא עלות השחר, וצריך ליתן בקר לבקר זה, ר"ל השכמה, שא"צ להקטיר מן השכמה ואילך, וכיון שלא נתן זמן לאותו בוקר ע"כ הוא חצות לילה, ולכן אם פקעו האברים אחר חצות שוב אין חיוב להחזירם למזבח, ועיקר דין חזרת הפקוע יתבאר בפסוק הבא. וכל זה איירי באברים שהבשר שעליהם נתקשה מחמת האש ששלטה בהן ורק לא נעשו גחלת, משום דאם ניכר הבשר צריך להחזיר אפילו אחר חצות כיון דעוד לא נעשה מצותו, ואם כבר נשרף הבשר ונעשה גחלת אז אפילו אם פקעו קודם חצות א"צ להחזיר, כיון דכבר נעשה מצותן, וע"ע בסוגיא כאן. –
והנה אע"פ דבדרשה הקודמת דריש כפל הלשון כל הלילה עד הבקר, דאם לא היה כתוב עד הבקר היה במשמע כל הלילה אף לא כולו, יעו"ש, צ"ל דהדורש הזה ס"ל כמ"ד במנחות י"א ב' דכל פירושו כל ממש, וא"כ א"צ לדרשה הקודמת. ולבד זה ידוע ומבואר לפנינו כ"פ דרגילים חז"ל להסמיך כמה דרשות בלשון שאפשר לדרוש אותו.
.
(יומא כ' ב')
8ואש המזבח תוקד בו. זו מערכה שניה של קטורת טעיין מש"כ לעיל אות ו' וצרף לכאן.
.
(שם מ"ה א')