ולבש הכהן מדו בד. מהו מדו – כמדתו ילא ארוכים ביותר ולא קצרים ביותר. ועיין בזבחים י"ח ב' שאם היו בגדיו ארוכים יותר מדאי וסילק ארוכתן ע"י כויצתן באבנט כשרים.
.
(שם כ"ג ב')
(שם כ"ג ב')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 6 · פסקה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומכנסי בד ילבש. מה ת"ל ילבש – להביא את השחקים יאר"ל אפילו ישנים, ומדייק דדי היה לכתוב ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד על בשרו, ומדכתיב ילבש דמיותר הוא, לכן דריש דהאי ילבש אינו לצווי, כ"א תואר למכנסי בד [אשר] ילבש, והם הישנים. והרבותא בזה דאע"פ דמצות בגדי כהונה שיהיו חדשים משום דכתיב (פ' תצוה) לכבוד ולתפארת, אך זהו רק למצוה ולא לעכובא.
.
(שם י"ב ב')
(שם י"ב ב')
על בשרו. תניא, מניין שלא ילבש דבר קודם למכנסים, ת"ל ומכנסי בד ילבש על בשרו יבדייק יתור לשון על בשרו, אחרי דדרך מכנסים ללבוש קודם לכל הבגדים. וכתבו התוס' אע"פ דבפ' אחרי נמי כתיב בכהן גדול ומכנסי בד יהיו על בשרו, אצטריך בכ"ז למכתב גם כאן בכהן הדיוט דלא הוי ילפינן מהדדי, עכ"ל. וחדוש גדול שלא העירו דבשארי מקומות בגמרא שבאה דרשה זו (יומא כ"ה א', סנהדרין מ"ט א') מביא באמת הפסוק דפ' אחרי, וא"כ אפשר לומר דבאמת כאן בסוגיא שלפנינו ט"ס, וצ"ל ומכנסי בד יהיו על בשרו והוא הפסוק דפ' אחרי, וילפינן לכל הכהנים כן אף דכתיב בכהן גדול.
ובאמת מוכרח הדבר שצ"ל בענין זה הפסוק דפ' אחרי, דהרי מפסוק שלפנינו ילפינן בערכין ג' ב' שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו, כמובא בסמוך, וכ"מ מבואר בתו"כ כאן, מכנסי בד ילבש על בשרו ולא רטיה על בשרו [והיינו שלא יהא דבר חוצץ], כשהוא אומר להלן (פ' אחרי) ומכנסי בד יהיו על בשרו – שלא יהא דבר קודם למכנסים, ע"כ, וזה מבואר כמש"כ, וע"ע מש"כ בענין זה בפ' תצוה בפסוק ושמת המצנפת על ראשו (כ"ט ו'). .
(שם כ"ג ב')
ובאמת מוכרח הדבר שצ"ל בענין זה הפסוק דפ' אחרי, דהרי מפסוק שלפנינו ילפינן בערכין ג' ב' שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו, כמובא בסמוך, וכ"מ מבואר בתו"כ כאן, מכנסי בד ילבש על בשרו ולא רטיה על בשרו [והיינו שלא יהא דבר חוצץ], כשהוא אומר להלן (פ' אחרי) ומכנסי בד יהיו על בשרו – שלא יהא דבר קודם למכנסים, ע"כ, וזה מבואר כמש"כ, וע"ע מש"כ בענין זה בפ' תצוה בפסוק ושמת המצנפת על ראשו (כ"ט ו'). .
(שם כ"ג ב')
על בשרו. מלמד שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו יגר"ל בין בגדי כהונה לבשרו, וכגון אם יש רטיה על מכה שבבשרו, וכן עפר או שער. ומטעם זה אסור לכהנים לעבוד כשהוא בתפלה של יד, משום דחוצצת, כיון דגם תפילין צריכים להיות על בשרו ממש, אבל בתפלה של ראש יכול לעבוד, ואע"פ דכתוב בפ' תצוה ושמת המצנפת על ראשו וא"כ גם התפלה של ראש חוצצת, אך בציץ היה שערו נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפלין, ולכן ליכא חציצה, כמבואר בסוגיא כאן. וברמב"ם פ"י ה"ו מכלהמ"ק מביא בדין שלפנינו הפסוק דפ' אחרי על בשרו ולבשם, ולא ידעתי למה לא הביא הפסוק שבגמרא. ועיין מש"כ באות הקודם.
.
(זבחים י"ט א')
(זבחים י"ט א')
והרים. נאמר כאן והרים ונאמר במנחה והרים (פ' ח') מה להלן בקמצו אף כאן בקמצוידר"ל כשיעור מלא הקמץ, אבל בודאי אין הפי' בקמצו ממש שהרי אי אפשר לחתות בידיו גחלים רותחות. ונראה דהוכרח לגז"ש זו, יען כי הפי' והרים את הדשן אין הכונה שכל הדשן הנעשה על המזבח ישימו אצל המזבח, דהרי כל הדשן מצותו להוציא חוץ למחנה כמבואר בסמוך, ולכן הפי' שמאותו דשן גופיה יעשה תרומה, ואחרי שלא פירש שיעור ההרמה, ילפינן בגז"ש מן והרים שבמנחה, כמבואר. והנה הרמב"ם השמיט זה הדין, וצ"ע למה.
.
(יומא כ"ד א'(
(יומא כ"ד א'(
והרים. [מלמד שצריך לשייר מקצת] טור"ל שצריך לשייר מן הדשן מעט על המזבח, דלשון הרמה אינו שייך אלא בנוטל מקצת ושייר מקצת.
.
(ירושלמי יומא פ"ב ה"א)
(ירושלמי יומא פ"ב ה"א)
והרים את הדשן. תניא, הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח מועלין בו, מאי טעמא, דכתיב ולבש הכהן מדו בד והרים, כיון דצריך לבגדי כהונה בקדושתיה קאי טזוהיינו אפי' לאחר תרומת הדשן, דמקודם פשיטא דמועלין שהרי עוד לא נעשה מצותו, והכי תניא בתמיד כ"ח ב' שבתחלה כשהיה רוצה לתרום תרומת הדשן היה עולה לראש המזבח ופינה הגחלים אילך ואילך וחתה את המאוכלות הפנימיות וירד, והיינו תרומת הדשן, הגיע לרצפה, צבר את הגחלים ע"ג הרצפה רחוק מן הכבש [הוא התל שעולין בו למזבח] ג' טפחים, היינו מקום שנותנין שם תרומת הדשן, והנשאר ע"ג המזבח היה צובר את האפר לצד אחד של מזבח ביחד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כמין כובע, ואח"כ היה פושט את בגדיו ולבש בגדי כהונה אחרים פחותין מהן והיה מוציא מחוץ למחנה לבית הדשן, ואההיא קאמר הנהנה מאפר תפוח.
.
(מעילה ט' א')
(מעילה ט' א')
והרים את הדשן. ללמדך שאין גדולה בפלטרין של מלך יזר"ל שאין לאדם להראות עצמו בגדולה לפני הקב"ה ואפי' אם הוא גדול ומכובד, ואפי' בעבודה שאינה מכובדת בעולם, כי הלא גם הרמת הדשן מעל המזבח היה עושה הכהן בעצמו ובבגדי כהונה, אף שהיה אפשר לזר לעשות עבודה זו ע"י כלי מרחוק, או הכהן בלא בגדי כהונה.
[ירושלמי שבת פ"י ה"ג]
והרים את הדשן. ולמעלה כתיב (פ' ב') כל הלילה, מכאן לתרומת הדשן שהיא כשרה כל הלילה יחר"ל דדרשינן כל הלילה שבפ' הקודם גם על והרים שבפ' זה, יען דלא נזכר שהיה כאן הפסקת יום כמו דכתיב בפ' ה' ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר. והנה לכאורה דרשה זו תמוה, שהרי בפירוש שנינו במשנה ספ"ק דיומא כ' א', בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר, הרי מפורש דלא כל הלילה, והרמב"ם פ"ב הי"א מתמידין פירש דשיעור קריאת הגבר הוא משיעלה עמה"ש. וצ"ל דכונת הירושלמי דאף שלכתחלה היו תורמין בשיעור זה, אבל אם רוצים רשאים גם להרים כל הלילה, וכ"מ בבבלי יומא כ"ב א' דאמר שם תרומת הדשן עבודת לילה היא הואיל והוכשר בלילה, ומשמע דרק הוכשרה בלילה אבל לא שחיוב עבודתה לכתחלה בלילה, וכן משמע בסוגיא דיומא כ' ב', דרק חכמים נתנו שיעורים שונים להרמה, אבל מדאורייתא זמנה כל הלילה, יעו"ש.
.
(ירושלמי יומא פ"ב ה"א)
(ירושלמי יומא פ"ב ה"א)
אשר תאכל האש. מכאן שצריך להחזיר הפוקעין מעל המזבח יטאם פקע הבשר מעל המוקד צריך להחזיר. ומדייק מיתור הלשון אשר תאכל האש, דהא פשיטא הוא דהדשן הוא ממה שאוכל האש, אלא לדרשה אתיא, אשר תאכל האש ותפקיע חזור והעלה על המזבח. והנה פרטי דין חזרת פקיעת הבשר בארנו לעיל בפסוק ב'.
.
(זבחים פ"ג ב')
(זבחים פ"ג ב')
אשר האכל האש. אין אכילה אלא בכזית, [מלמד שלא יפחות בהרמה פחות מכזית] כולפי"ז יתבאר שצריך שיהיה בדשן כזית ואם לאו אין מצות הרמה בו. והנה לא נמצא דין זה ברמב"ם, ואפשר לומר בטעם השמטה זו דלפי מה דפסק הוא בפי"ג הל' י"ג מקרבנות ע"פ הגמ' דמנחות כ"ו ב' ונ"ח ב' דאין קמץ פחות משני זיתים, א"כ הלא הוי דרשה זו דלא כהלכתא וסותרת להדרשה דלעיל והרים וכו' אף כאן בקמצו כלומר בשעור מלא הקמץ. ועדיין צ"ע בזה.
.
(ירושלמי יומא פ"ב ה"א)
(ירושלמי יומא פ"ב ה"א)
אשר תאכל האש. יכול דשן העצים, ת"ל עולה, אי עולה יכול אברי עולה, ת"ל אשר תאכל האש, הא כיצד, חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד כאשמפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב האח, כדי שלא יהיו כאודים המעלים עשן, ויורד למטה בארץ.
.
(ירושלמי יומא פ"ב ה"א)
(ירושלמי יומא פ"ב ה"א)
את העולה. תנא ר' חנניא, אשר תאכל האש את העולה [מה ת"ל את העולה, ללמדך] עכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי קטורת כבלא נתבאר טעם הדרשה בזה. ומצאתי בירושלמי יומא פ"ב ה"ב קטורת שכבתה הוממה, שאין כתיב אוכלו אלא על מזבח החצון, ע"כ. ונראה הבאור בזה, כי מכיון שכבתה הוי כבעל מום, ואחרי שהקטורת נקטרת על מזבח הפנימי, ולמזבח הזה מפני יתרון מקומו הנכבד יתר מעלה על מזבח החצון, לכן גם דבר זה שפקעה נחשבת לגביה כבעל מום, ולכן שוב אין עולה חזרה.
.
(זבחים פ"ג ב')
(זבחים פ"ג ב')
על המזבח. תניא, מניין לאברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב שסודרן ע"ג המזבח עד שיעשה מערכה גדולה ושורפן, ת"ל אשר תאכל האש אה העולה על המזבח כגואם אינו ענין לתחלתו דהא כתיב העולה על מוקדה תנהו ענין לסופו. ולפנינו בגמרא הגירסא עד שיעשה מערכה גדולה וסודרן, ונראה דט"ס הוא וצ"ל ושורפן כמו שהעתקנו.
.
(יומא מ"ה ב')
(יומא מ"ה ב')
ושמו אצל המזבח. ושמו בנחת, ושמו כולו, ושמו שלא יפזר כדמדייק הלשון שימה, ולא כתיב והשליכו כמו בפ' ויקרא והשליך את מראתה בנצתה אצל המזבח, או ויתננו, והלשון שימה מורה על הסדר, וכמ"ש בעירובין נ"ד ב', מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שיהא תלמודו סדורה בפיו שנאמר (פ' וילך) שימה בפיהם, ולכן דריש שישימו בסדר ובמשטר ולא בהשלכה מרחוק, והיינו ושמו בנחת. וכן מדייק מדלא כתיב ושם אלא ושמו – שישימו כולו, וממילא מבואר שלא יפזרנו כדי שלא יהנו ממנו ויבאו לידי מעילה, וזהו גם טעם הדרשה הבאה שטעונים גניזה והוא ג"כ שלא יבאו לידי מעילה.
[חמורה ל"ד א'].
ושמו אצל המזבח. מלמד שטעונים גניזה כהכדי שלא יהנו ממנו ויבאו לידי מעילה, ובארנו עוד מזה בסוף הדרשה הקודמת, יעו"ש.
.
(כריתות ו' א')
(כריתות ו' א')
ושמו אצל המזבח. [מלמד שמצוה לדשן את המזבח] כור"ל מצוה לקבוע מקום מיוחד אצל המזבח לתכלית קבוץ הדשן. וטעם הדבר נראה ע"פ מש"כ בדרשות הקודמות שאסור ליהנות ממנו ומועלין בו, ולכן מצוה גם להקצות לו מקום כדי שלא יהיה כהפקר ויגרום הנאה ומעילה בהקדש. והנה אין לשון דרשה זו מבורר בגמרא אבל כך מתבאר מתוך הסוגיא וכמש"כ התוס' כאן, ועיין מש"כ לעיל בפ' ויקרא בפסוק אל מקום הדשן (א' ט"ז).
.
(מעילה י"ב א')
(מעילה י"ב א')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad