על אחת. לחייבו על כל אחת ואחת, כיצד, היו חמשה תובעים אותו ואמרו לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך ואמר שבועה שאין לי לא לך ולא לך ולא לך, וכן אמר לו אחד תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה ואבר שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה – חייב על כל אחת ואחת קנאענין זה הובא בשבועות ל"ח א' שלא בסמיכות על זה הפסוק, וטעם דרשה זו מלשון על אחת י"ל דמדייק מדשינה כאן לכתוב על אחת ולא לאחת, כמו שכתוב לעיל בפסוק ה' והיה כי יאשם לאחת מאלה, ולשון על מורה לפעמים על הצטרפות פרטי ענין אחד לכלל אחד, כמו והקרבתם על הלחם, אף דהתם הוו הרבה לחמים, וכדומה.
. (תו"כ)
לאשמה בה. פרט לפחות משוה פרוטה קנבשאם כפר ונשבע והודה אינו מחויב באשם, משום דאינו מחויב בהשבון, כמו שנבאר. ויתכן דמדייק הלשון בה דמשמע שיש איזה חשיבות בהדבר, אבל פחות מפרוטה אין שום חשיבות בו ולא יונח על זה הלשון בה.
ועיין מש"כ לעיל בפסוק כ"ג בדרשה והשיב בשם רש"י טעם על זה שפחות משו"פ אינו בהשבון משום דכתיב והשיב ועל פחות משו"פ לא יונח לשון השבה, יעו"ש. ולכאורה קשה מש"כ רש"י טעם מדנפשיה בעוד שכאן בירושלמי ובתו"כ מפורש דרשה מפורשת לענין זה, וי"ל דדרשה זו לא באה להוכיח עיקר הענין מפטור על פחות משו"פ, אלא רק נסמכת על ענין ידוע דפחות משו"פ אינה חשובה לחיוב תשלומין ולכן אינו חייב אשם, ואם היינו יודעים ממקום אחר דפחות משו"פ חשובה כמו פרוטה אז לא היינו דורשים לאשמה בה פרט לפחות משו"פ, ולפי"ז עיקר הדבר דפחות משו"פ אינה בהשבון הוא ממקום אחר, וסמך רש"י להסמיך זה על לשון והשיב, או אולי מצא דרשה כזו באיזו ברייתא שלפנינו חסרה, כמו שידוע שלפני הראשונים היו כמה ברייתות שנאבדו מאתנו, כמו שהוכחנו זה בכ"מ בחיבורנו.
. (ירושלמי קדושין פ"א ה"א)