לחטאת ואיל אחד. הקיש איל לחטאת, למאי הלכתא, לומר, שאם גלח על אחד משלשתן יצא קר"ל אף כי מדינא צריך לכתחלה להתגלח אחר שיקריב החטאת והעולה והשלמים [הוא איל נזיר], אפ"ה בדיעבד אם גלח אחר אחד מהן יצא. וטעם ההיקש לא נתבאר ענינו בגמ' איך מקשינן והכרח ההיקש, ודברי רש"י בזה לא נתבארו לי כלל, וכפי שימצא המעיין היטב בדבריו ובסוגיות שהביא, ולדעתי יש חסרון דברים בדבריו. ונראה לי ביאור ההיקש, משום דלפי מה דקי"ל בעלמא דחטאת קודמת לעולה, א"כ קשה למה סידר הכתוב עולה קודם לחטאת, ובאמת המשנה בנזיר מ"ה א' סדרה שמביא חטאת ואח"כ עולה, אלא דרצה להסמיך איל נזיר ועולה לחטאת, כדי להקישם לחטאת, דכמו חטאת אם גילח אחריו בדיעבד בודאי יצא, משום דהוא עיקר הקרבן, כך אם גלח אחר העולה לבד ואחר האיל נזיר לבד יצא ג"כ, ולכן קבע חטאת בין עולה ואיל, להקיש שניהם אליו.
ובזה יתבאר מ"ש שאם גלח על אחד משלשתן יצא, אע"פ דפתח רק בהיקש איל נזיר ולא גם בעולה, אך לפי דברינו באמת אתקשי שניהם, ומה שפתח באיל נזיר הוא משום דקורא קרבנות פסוק זה על שם ענין הפרשה, שהוא איל נזיר.
ועיין בתוי"ט פ"ו מ"ז דנזיר שהביא סמך לדין זה שאם גלח על אחת משלשתן יצא, מירושלמי בעוד שהיא דרשה מפורשת בבבלי כאן. .
(זבחים נ"ה א׳)
ובזה יתבאר מ"ש שאם גלח על אחד משלשתן יצא, אע"פ דפתח רק בהיקש איל נזיר ולא גם בעולה, אך לפי דברינו באמת אתקשי שניהם, ומה שפתח באיל נזיר הוא משום דקורא קרבנות פסוק זה על שם ענין הפרשה, שהוא איל נזיר.
ועיין בתוי"ט פ"ו מ"ז דנזיר שהביא סמך לדין זה שאם גלח על אחת משלשתן יצא, מירושלמי בעוד שהיא דרשה מפורשת בבבלי כאן. .
(זבחים נ"ה א׳)