וזאת תורת הנזיר. תורה אחת לנזיר לימים ולנזיר עולם צזנראה טעם הדרשה דהו"א כיון דכתיב ביום מלאת לא שייך דינים אלו הבאים רק בנזיר לזמן דשייך ביה יום מלאת, היינו לאחר שנשלם הזמן שנזר, משא"כ נזיר עולם דלא שייך ביה יום מלאת אחרי דכל ימי חייו הוא נזיר, קמ"ל דקאי גם על נזיר עולם, משום דגם נזיר עולם מיקל שערו אחת לי"ב חודש מפני שמכבידין על ראשו, כמבואר לפנינו לעיל בפסוק ח' בדרשה כל ימי נזרו, ועיין בנזיר ד' א' באה דרשה על פ' זה והשמטנוהו מפני דלא קי"ל כותיה.
[ספרי]. ביום מלאת. מלמד שביום הוא מביא ואינו מביא בלילה צחעיין מש"כ בדרשה כיוצא בזו ס"פ צו בפסוק ביום צותו.
. (ספרי זוטא)
יביא אותו. יביא את עצמו ואין אחרים מביאין אותו צטדרש כן משום דאל"ה לא נתבאר אהי קאי מלה זו, ודריש שמרצונו יביא ולא שאחרים יכופו אותו. ואמנם את החטאת שלו כופין אותו להביא, ומבואר טעם הדבר בערכין כ"א א' משום דחטאת זה אינו בא לכפרה וגם אינו מעכבתו מלשתות יין, לכן יש לחוש שלא יביאנו כלל וע"כ כופין אותו, משא"כ באשם שמעכבת היתרו יביא מעצמו.
[ספרי].