ומנחתם ונסכיהם. בעולתו ובשלמיו הכתוב מדבר, או אינו אלא אפילו חטאת טעון נסכים, ת"ל (פ' י"ז) ואת האיל יעשה זבח שלמים ומנחתו ונסכו, איל בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו, מה איל מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה קאר"ל דהא כתיב ברישא ואיל אחד תמים לשלמים, ולמה יצא לכתוב בו ביחוד ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו (פ' י"ז), אלא להקיש לאיל שהוא שלמים ובאים בנדר ונדבה, ואף כל דבר שבא בנדר ונדבה טעונין נסכים כדין דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו, לאפוקי חטאת ואשם שאין באים בנדבה אין טעונין נסכים.
. (מנחות צ"א ב׳)