המקריב וגו'. המקריב את דם השלמים – מכאן דבעינן שתהא קבלה לשם שלמים קלגר"ל קבלת הדם בכלי להקריבו למזבח לזרוק, וסמך על הדרשה שהבאנו ר"פ ויקרא דהקרבה פירושו קבלת הדם, עיי"ש (א' ה'). וטעם הדיוק כאן משום דמיותר היה לשנות כאן שם השלמים אחרי דכל הענין איירי בשלמים, ודי היה לכתוב המקריב את הדם, ומדחזר להזכיר שם השלמים דריש שבשעת הקרבה יכוין לשם שלמים. ושאר עבודות בקדשים דבעינן לשמה ילפינן מדרשות אחרות, כמובא לפנינו בפ' ויקרא ובפ' זו. ועיין לפנינו בפ' נשא (ו' י"ז) דיליף ביחוד בשלמים שצריך קבלה לשם בעלים.
. (זבחים ד' א')
המקריב וגו'. כל כהן שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר ואפי' טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים אינו חולק בבשר, שנאמר המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה קלדעיין מש"כ בפרשה זו (ו' י"ט) בענין כהן טמא שאינו נוטל חלק באכילת קדשים, וכאן מוסיף דאפילו טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים ג"כ אינו חולק, ויליף מדכתיב המקריב את דם [דהיינו זורק] ואת החלב [היינו מקטיר] מבני אהרן, משמע דבעינן שבשעת שתיהן יהיה ראוי להקרבה, ולשון אפילו מורה דכש"כ טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקרבה דטומאתו קרובה לשעת חילוק ואכילה.
. (שם צ"ח ב')
ואת החלב. תניא, אבא שאול אומר, לעולם אינו אוכל עד שיהא טהור משעת זריקה עד שעת הקטר חלבים, דאמר קרא המקריב את דם השלמים ואת החלב דאפי' הקטר חלבים נמי בעי קלהעיין בדרשה הקודמת, ואבא שאול מוסיף שאם נטמא בינתיים והרי הוא טהור בשתי העבודות, כגון שנטמא אחר זריקה וטבל והרי הוא טהור אף בשעת הקטרה ג"כ אינו חולק. ובגמרא בעיא אי קיי"ל כאבא שאול או לא, ולא אפשטא, ולכן פסק הרמב"ם בפ"י ה"כ מקרבנות שאם תפס הכהן חלקו אין מוציאין מידו.
. (שם ק"ב ב')
מבני אהרן. תניא, ר' שמעון אומר, כל כהן שאינו מודה בעבודה קלור"ל שאינו מאמין במצות הקרבנות מפי הקב"ה.
אין לו חלק בכהונה, שנאמר המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה, מודה בעבודה יש לו חלק בכהונה, אינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה קלזדמשמע שיהא נוהג כמנהג בני אהרן שהיו מאמינים.
. (מנחות י"ח ב')