1העיר הקרובה. נמצא מכוון בין שתי עיירות מביאין עגלה אחת, דכתיב והיה העיר הקרובה כאס"ל דאי אפשר לצמצם ולכוון המדה ממש, אלא בודאי אחת קריבה מחבירתה ורק אנו כבני אדם א"א לנו לצמצם, ולכן מביאין שתיהם בשותפות ומתנין ביניהם ואומרים אם אתם קרובים ממנו יהא חלקנו מחול לכם ותכפר עליכם ואם אנחנו קרובים יהא חלקכם מחול לנו ותכפר עלינו.
.
(ירושלמי סוטה פ"ט ה"ב)
2זקני העיר. נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד לא היו מודדין אליה, שנאמר זקני העיר וליכא, כיצד עושין, מודדין לעיר שיש בה ב"ד, מאי טעמא, דכתיב זקני העיר מכל מקום כבמדייק יתור לשון העיר ההיא דהי' אפשר לכתוב ולקחו זקניה, כיון דמוסב על הלשון והיה העיר, ובמכות י' ב' ס"ל לחד מ"ד דעיר שאין בה זקנים אינה מביאה כלל עגלה ערופה, אבל לא קיי"ל כן, עיי"ש ובמל"מ פ"ט ה"ה מרוצח. –
ודע דיש להעיר בענין זה לפי מה דאיתא ביומא ס"ו ב' לענין שעיר המשתלח דאפילו זר כשר לשלחו מדכתיב שם בענין ולקח איש עתי ודרשינן איש להכשיר את הזר, ופריך בגמרא פשיטא, ומשני, מהו דתימא כפרה כתיב בי' קמ"ל, ור"ל כיון דכתיב בי' כפרה הו"א דשוי לקרבנות קדשים שמכפרין ואינם אלא בכהן קמ"ל איש להכשיר את הזר, ומבואר מזה דאי לאו הרבוי איש הי' צריך להיות בכהן, וא"כ לפי מ"ד בסמוך פ' ח' כפר לעמך ישראל ומבואר שם דעפ"י ענין זה דכפרה כתיב בה כקדשים דומה היא בכמה דינין לקדשים, יעו"ש, קשה למה לא נאמר דגם בזה שוה לקדשים שצריכה כהנים דוקא.
וי"ל דשאני הכא כיון דבסמוך אחר פסוק זה שלפנינו כתיב ונגשו הכהנים ש"מ דהזקנים שנזכרו עד כאן הם גם ישראלים, דהקפיד רק בענין שלהלאה שיהיו שם כהנים ולא מקודם לזה.
.
(סוטה מ"ה ב')
3לא עבד בה. הכניסה לרבקה ודשה כשרה, ואם בשביל שתינק ותדוש פסולה, דאמר קרא אשר לא עבד בה – מכל מקום כגרבקה בלשון ארמית כמו צמד בעברית, והוא שצומדין שלש או ארבע בהמות בצואריהן זו בצד זו והכניסה בכך ודשה תבואתה עם חברותיה כשרה, מפני שלא נתכוין לכך והיא דשה מעצמה ולכן לאו עבודה היא, משא"כ אם היתה אמה דשה והכניסה שתינק וגם חידוש פסולה, דאעפ"י דהכניסה גם לכונת ההנקה בכ"ז כוון גם לדישתה, וקרינן גם באופן כזה אשר לא עבד בה, והעיקר הוא דאזלינן בתר הכונה, ועוד יתבאר מזה בדרשה הבאה יעו"ש באות הבא.
.
(פסחים נ"ו א')
4לא עבד בה. שכן עליה עוף כשרה, עלה עליה זכר פסולה, מאי טעמא, אמר רב פפא כתיב עבד וקרינן עובד, מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה כדועלית הזכר ניחא ליה כדי שתוליד ולדות, וכתבו התוס' דלפי"ז קשה דין דרשה הקודמת הכניסה לרבקה ודשה כשרה, דהא זה ג"כ ניחא ליה, ותרצו דהתם לא ניחא ליה בדישתה שאינו מרויח כלום בזה דבלאו הכי נדושת התבואה, עכ"ל. אכן לפי"ז צ"ע למה פסול אם הכניסה בשביל שתינק ותדוש, הא גם בלעדה היתה האם דשה, וצ"ל דהכניסה לרבקה איירי שלא נתכוין כלל לדישתה, משא"כ הכא, והרבותא בזה אע"פ דכיון גם להנקתה וכמש"כ באות הקודם. –
והנה בעיקר טעם הלמוד פסול עלית זכר מלשון אשר לא עבד בה פרשו התוס' כאן בסוף ד"ה עלה, דמה שהזכר משמש בה חשיב עבודה, עכ"ל. ודברים אלו צריכים באור, ואפשר לפרש ע"פ המבואר בכ"מ בתלמוד ומדרשים דענין הצניעות בזווגים נמשלו לעבודת קרקע, וכמ"ש בירושלמי יבמות פ"א ה"א. ר' יוסי בן חלפתא חרש חמש חרישות [עיין מזה בבבלי שבת קי"ח ב'], ובב"ר פ' צ"ח כל החרישות שחרשתי וכו', ובפסחים פ"ז ב' שהכל דשין בה, וכ"ה בסוטה מ"ב ב', וביבמות ל"ד ב' שהיה דש, ובנדה מ"א ב' מקום דישה, ועיין לפנינו בפ' תצא כי ישבו אחים יחדו מה שפרשנו ע"פ באור זה אגדה אחת וכן יתבאר בזה מש"כ בשאלתות דרא"ג פ' וירא ס"ס מ"ב בבאור המאמר אסתר קרקע עולם הוי (סנהדרין ע"ג ב') וז"ל דנשים לכך נוצרו כשם שהארץ נוצר לזריעה ולעבוד בה, ובא בזה לפרש התואר קרקע [ועוד נבאר לשון זה לקמן פ' תצא כ"ב סוף פ' כ"ו], ולפי"ז יתבארו דברי התוס' דגם זה כלול בלשון אשר לא עבד בה.
.
(שם שם)
5לא עבד בה. בה למעוטי קדשים דלא פסלה בהו עבודה כהבגמרא מבואר דאצטריך זה דלא ניליף בק"ו מעגלה ערופה שאין מום פוסל בה בכ"ז עבודה פוסלת, כש"כ קדשים שהמום פוסל בהם. ובכלל נראה שייכות מעוט זה כאן בע"ע ע"פ המבואר במגילה כ"א א' דרק ביום כשר עריפת עגלה כמו קדשים, ובע"ז כ"ט ב' מבואר דעגלה ערופה אסורה בהנאה כמו קדשים, ובזבחים ע' ב' מבואר דצריכה להיות ממין טהור כמו קדשים, ובירושלמי סוטה פ"ט ה"ה מבואר דאם נמצאת טריפה או מחוסר אבר פסולה כמו קדשים, ואמרו בטעם כל הדברים האלה משום דכפרה כתיב בה כקדשים [כפר לעמך ישראל, בסמוך פ' ח'], ולכן יש בה דין קדשים, ולפי"ז יש סברא ליליף גם ממנה לקדשים לפסול בהו עבודה, קמ"ל מעוט בה, דהיה יכול לכתוב אשר לא עבדה.
והנה אע"פ דכבר למדין אנו היתר עבודה בקדשים מדרשות אחרות בפ' אמור (כ"ב, כ"ב וכ"ה) בכ"ז צריכה גם דרשה זו, דאי מהתם הו"א דהני מילי היכי דעבדו בהן כשהן חולין ולא בשעה שהן קדשים קמ"ל דאפילו בשעה שהן קדשים לא פסלה בהו עבודה, ועיין בסוגית הגמרא כאן.
.
(סוטה מ"ו א')
6אשר לא משכה. בין לדעת בין שלא לדעת פסולה כור"ל לא כמו עבודה דתלוי בדעתו וכונתו. וטעם הדרשה משום דבעבודה כתיב אשר לא עבד בה בכנוי עליו, משא"כ הכא כתיב אשר לא משכה בכנוי עליה, ומבואר כל משיכה שהיא פסולה.
.
(ירושלמי סוטה פ"ט ה"ה)
7לא משכה בעל. וכמה משיכת עול – טפח כזר"ל אע"פ שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה שלמה.
.
(סוטה מ"ו א')
8בעל. אין לי אלא עול, שאר עבודות מניין כחעול ענינו עול לעבודה מיוחדת כגון לחרוש ולזרוע, ושאר עבודות הן סתם משאות.
ת"ל אשר לא עבד בה מכל מקום, א"כ מה ת"ל עול, עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה, שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כטשאם קשר עליה העול פסולה אע"פ שלא חרש בה, ואם הכניסה לדוש אינה נפסלת עד שידוש בה, וכן כל כיוצא בזה.
.
(שם שם)