ויצאו. ויצאו – הם ולא שלוחיהם טוובעין משפט ציין לרמב"ם פ"ט ה"א מרוצח, אבל באמת כתב שם הרמב"ם בסתמא ויוצאין ה' זקנים, ולא פירש מפורש הן ולא שלוחיהם, וזו פליאה גדולה שהשמיט לפרש עיקר גדול כזה ועפ"י דרשה מפורשת בגמרא, ובכ"מ בגמרא נמצאה דרשה כזו, כמו לענין חליצה וקראו לו זקני עירו הם ולא שלוחיהם ולענין עיר הנדחת יצאו אנשים הן ולא שלוחיהם ולענין סמיכת הקרבנות וסמך ידו ולא יד שלוחו, ומכל אלה פירש הרמב"ם רק לענין סמיכה וביתר הענינים השמיט, ולא ידעתי טעמו, וצע"ג.
. (סוטה מ"ה א')
ויצאו. פרט לחגרים. מגיד הכתוב כשם שזקני ב"ד שלמין בצדק כך צריכין להיות שלמין באבריהם טזעיין מש"כ לקמן בפ' ז' בדרשה וענו ואמרו באה ג"כ דרשה מענין זה, וענו פרט לאלמים, ידינו לא שפכו פרט לגדמים ועינינו לא ראו פרט לסומין, וע' בבבלי סנהדרין ל"ו ב' יליף דסנהדרין בעלי מומין פסולין מפסוק דשה"ש כולך יפה רעיתי ומום אין בך דנדרש על סנהדרין, וכ"ה ביבמות ק"א ב', וצ"ע שלמדו מדרשה אסמכתית כזו מדברי קבלה בעוד שבכאן דרשה גמורה בזה ובתורה, ואפשר לומר משום דראי' זו יש לדחות די"ל דהכונה כאן דאם היו בעלי מומין פסולין לענין זה דעגלה ערופה, אבל אין הכרח שבסתם דיינים פסולים דיינים כאלה אף במקום דלא בעינן לפעולותיהם בגוף, ודו"ק.
. (ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ה)
זקניך ושופטיך. זקניך שתים ושופטיך שתים, ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד יחר"ל כדי שיהי' מספר כזה שיהי' אפשר לקיים בו אחרי רבים להטות לכן מוסיפין עוד אחד ובס"ה חמשה, וע' מש"כ השייך לענין זה בפ' ויקרא בפסוק המובא בזה.
. (סוטה מ"ד ב')
ומדדו. אפי' נמצא בעליל לעיר היו מודדין, שנא' ומדדו – מצוה לעסוק במדידה יטר"ל אפילו אם נמצא בצד עיר זו, שהדבר נראה בעליל שהיא הקרובה צריך למדוד, מפני שהמדידה בעצמה מצוה.
. (שם מ"ה א')
אל הערים. מלמד שמודדין מן החלל אל הערים ולא מן הערים אל החלל כהרבותא בזה אעפ"י שהורה הכתוב רק סוף המדידה, והו"א דראשו לא איכפת לן מאיזה צד שיתחיל, קמ"ל דמן החלל אל הערים דוקא. וע' לפנינו בפ' נח בפסוק כל אשר נשמת רוח חיים שמודדין מחוטמו דעיקר חיותא באפא הוא, יעו"ש.
[ספרי].