ולקח אלעזר הכהן. אלעזר הכהן, שני מיעוטים, והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות – דאפילו כהן הדיוט כשר כלאפוקי משחיטה והוצאת הפרה דדוקא באלעזר, כמבואר לעיל.
. (שם מ"ג ב׳)
מדמה באצבעו. מלמד שמצותה ביד ולא בכלי כאועיין בראב"ד פ"ג ה"ב מפרה שהאריך לבאר דזה רק למצוה ולא לעיכובא, ובאמת כך מורה הלשון מלמד שמצותה, ואם היה מעכב גם בדיעבד הו"ל לומר מלמד שמזה ביד.
[ספרי].
אל נכח פני אהל מועד. תנן התם, שבעת ימים קודם שריפת הפרה היו מפרישין כהן השורפה מביתו ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה, כיון דחטאת היא, וחטאת טעונה צפון, וכתיב בה אל נכח פני אהל מועד, תקינו לה רבנן לשכה צפונה מזרחה כי היכי דליהוי לה הכירא כבבפסוק ט' כתיב חטאת היא, ור"ל חטאות הקריבות במזבח נשחטות בצפון, ולא שזו טעונה צפון ממש, שהרי היא נשחטת בהר המשחה, ורק צריך לעשות היכר שקרויה חטאת כדי שישים לב להיות זריז במעשיה, וסדר עבודתה, וכלל ענין הפרישה וטעמה ביארנו לעיל בפ' ב'.
. (יומא ב׳ א׳)
אל נכח פני אהל מועד. מלמד שיהא מתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם כגשהפנים הוא הצד שבו הפתח, שצד מזרחי קרוי פנים מפני שהפתח שם, וכשהיה עומד בשעת ההזאה בראש הר המשחה היינו הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם והוא במזרח ביהמ"ק ופניו למערב ומתכוין ורואה מעל גובה ראש הכותל דרך השערים שלפנים ממנו את פתחו של היכל, וע"ע במס' מדות פ"ב מ"ד.
[ספרי].
שבע פעמים. ת"ר, שבע הזאות שבפרה שעשאן בין שלא לשמן בין שלא מכוונות פסולות, דכתיב בהו חקה ואל נכח כדוכל מקום שנאמר חקה מעכב, ולאו דוקא רק לענין הזאות שבע פעמים מעכב אלא כל סדור ההזאה הנאמר בפרשה מעכב, כגון אם הזה ביד שמאל או שהזו שבעה כהנים שבעה הזאות כאחת פסולה.
. (מנחות כ"ז ב׳ ברש"י)